יבמות כ״ט א

וְהָא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: שְׁתֵּי אֲחָיוֹת לֹא חוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַיבְּמוֹת!

גְּזֵירָה מִשּׁוּם אִיסּוּר מִצְוָה דְּעָלְמָא.

הָא תִּינַח אִיהִי, אֲחוֹתָהּ מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? גְּזֵירָה אֲחוֹתָהּ מִשּׁוּם לַתָּא דִּידַהּ.

וְהָא גַּבֵּי עֶרְוָה לָא גָּזְרִינַן? שָׁאנֵי עֶרְוָה דְּמִגְמָר גְּמִירִי לַהּ אִינָשֵׁי, וְקָלָא אִית לַהּ.

מַתְנִי׳ שְׁלֹשָׁה אַחִין, שְׁנַיִם נְשׂוּאִים שְׁתֵּי אֲחָיוֹת וְאֶחָד מוּפְנֶה. מֵת אֶחָד מִבַּעֲלֵי אֲחָיוֹת, וְעָשָׂה בָּהּ מוּפְנֶה מַאֲמָר. וְאַחַר כָּךְ מֵת אָחִיו הַשֵּׁנִי —

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ, וְהַלֵּזוּ תֵּצֵא מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: מוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ בְּגֵט וּבַחֲלִיצָה, וְאֵשֶׁת אָחִיו בַּחֲלִיצָה. זוֹ הִיא שֶׁאָמְרוּ: אוֹי לוֹ עַל אִשְׁתּוֹ, וְאוֹי לוֹ עַל אֵשֶׁת אָחִיו.

גְּמָ׳ ״זוֹ הִיא״ לְמַעוֹטֵי מַאי? לְמַעוֹטֵי הָךְ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, דְּלָא עָבְדִינַן כְּווֹתֵיהּ. אֶלָּא אִי כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל, אִי כְּרַבִּי אֶלְעָזָר.

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לָא תֵּימָא מַאֲמָר לְבֵית שַׁמַּאי קוֹנֶה קִנְיָן גָּמוּר, דְּאִי בָּעֵי לְאַפּוֹקֵי סַגִּי לַהּ בְּגִיטָּא, אֶלָּא מַאֲמָר לְבֵית שַׁמַּאי אֵינוֹ קוֹנֶה אֶלָּא לִדְחוֹת בַּצָּרָה בִּלְבָד.

אָמַר רַבִּי אָבִין: אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: יְקַיְּימוּ. יְקַיְּימוּ אִין — לְכַתְּחִלָּה לָא.