קודם שיאמר אדני שפתי תפתח ימשמש בתפילין של ראש והוא ע"פ סוד גדול האריז"ל ועיקר לכוין הכוונה של התפילין בעת המשמוש בזה"ל בקצור זה האות שאתה יחיד ומיוחד ושהוצאתנו ממצרים. ויזהר מאוד לסמוך גאולה לתפלה ולא יפסיק רק במשמוש התפילין כנ"ל:
ז"ל האבודרה"ם אדני שפתי תפתח וגו' פסוק הוא והוא ע"ד לאדם מערכי לב ומה' מענה לשון והוא מבקש מאת הש"י לשום מענה בפיו בתפלתו עכ"ל. אח"כ יכרע בברכיו לבד ויאמר ברוך ואח"כ ישתחוה בראשו עד שיתפקקו כל החוליות שבשדרה ויאמר אתה האריז"ל וכן מבואר בזה"ק פ' עקב דף רע"א ע"ב וז"ל ברוך דצלותא בר נש כורע ביה בברכו' וגחין רישי' באתה בגין כו' עכ"ל ויזהר האדם מאוד לכוין הכוונה שנדפסה בסדורים בכריעות וזקיפת דתפילת י"ח וכוונה זו מבואר בתקונים תיקון י"ח דף ל"ז ע"א וז"ל ובזמנא דאלין אעלין להיכלא שכינתא אוליפת זכו עליהו ומאת רבון עלמא הא אלין מארי דקומה דקא סגדין בצלותא ארבע זמנין בתלת קדמאין תרי ובתלת בתראין תרי לקבל ארבע אתווין דלך (ר"ל הוי"ה ב"ה) וזקפין ארבע זקיפות בהן לארבע אתוון דילי דאינון אדנ"י לסלקא ארבע דאינון אדנ"י בארבע דאינון הוי"ה עכ"ל. וכוונה זו הלא היא ברבת בני עמינו סדורים הנדפסים ועי"ש קודם תפלת י"ח ויזהר האדם בזה מאד. ואח"כ ויזקוף בשם. גופו תחלה ואח"כ ראשו והוא על פי סוד גדול כתבי האריז"ל. ושמעתי פי' אמתי בצחות לשון הגמרא הקדושה. שרמזו ברמז לשונם הצח כמ"ש האריז"ל דצריך ב' כריעות וב' זקיפות דז"ל הגמרא כל הכורע כורע בברוך וכל הזוקף זוקף בשם. ולכאורה תיבת הכורע והזוקף שפת יתר הוא דמהראוי אומרו דרך קצרה בברוך כורע ובשם יזקוף אלא ודאי שם רמז והן מספר ב' כריעות בכל כריעה וב' זקיפות בכל זקיפה כנ"ל בשם האריז"ל. וזהו כל הכורע כורע פי' ב' כריעות בברוך דהיינו בברוך כריעה א' ובאתה כריעה ב' וכל הזוקף זוקף פירש ב' זקיפות בשם זקיפות הגוף וזקיפת הראש כנ"ל. ואחר שיזקוף בשם יקבל על עצמו מסירת נפש על קדושת השם האריז"ל ויזהר האדם מאוד בזה לקבל עליו מסירת נפש תיכף אחר אמירת השם בכאן כי עושה בזה תקונים גדולים בעולמות העליונים ויזהר האדם מאוד לומר השם ב"ה וב"ש באימה וברתת גם השם אלהינו. ובשם זה ישמח במחשבתו שמחה עצומה באלוהותו ית"ש ויתעלה זכרו עלינו עם קדוש:
ואלהי אבותינו. אלהי אברהם. אחי ורעי אהובי נפשי מה טוב ומה נעים אם יחשוב האדם פי' בלע"ז על כל תיבה או על שתי תיבות כא' או לפעמים על ג' תיבות כאחת בהאריך הענין בהמשך אחד אך על ארבעה לא יוסיפנו כאחת אף שנראה בעיניך שאלו הארבעה תיבות לפי המשך הענין נקראין בהמשכם כאחת מ"מ תעמיד ברחוק תעלם פירושם בלע"ז על ג' תיבות ולא יותר. וכמה מעלות טובות ותועלת עצום עושה דברו הא' שלא יבא לו מחשבת חוץ בעוד שהוא עוסק תמיד במחשבת קדש פי' המלות. הב' שבודאי יאמר הדבורים לפני הבורא ית"ש ויתעלה כאלו עומד ממש כנגדו ולפניו ית"ש מדבר התיבות. ובודאי מי שרגיל בזה א"צ לזה אריכות גדול כי המחשבה נמשך ממילא על הרגל לשונו ונעשה ההרגל טבע מוטבע בלבו אם אדם מרגיל עצמו בכך. האל הגדול. יזהר האדם ליתן ריוח ופירוד בין תיבת האל ובין תיבת הגדול לבל יראה מפאת מהירות המבט' כאלו אומר הא לגדול ונמצא שאינו אומר ואין דברים בלי נשמע קולו בבואו אל הקודש בתקון עולמות העליונים הקדושים אלו השני תיבות האל הגדול ואיך יעשה שני תיבות אלו תיקוני' גדולים ונוראים בעולמות העליונים הקדושים כפי המבואר בכתבי האריז"ל והרי לא אמר אלו שני תיבות ככתבן וע"כ צריך לזהר בזה מאוד. ונמצא כתוב בספר וז"ל חסיד אחד העיד שנראה אליו אליהו ז"ל במערה ושאלו מדוע אחרו פעמיו לבוא והשיב לו בשביל שלא ידעו להזהר בתפלתם בקריאת האותיות והנקודות עכ"ל. אחיי ובניי אהובי השם וידיד נפשי אלה אזכרה ואשפכה עלי נפשי כי אעבור בשח שיחה זו תפלה העומדות ברומו של עולם הבנוי' על יסוד תקוני עולמות העליונים הקדושים הנעלמים ומראש כזאת הודעת שכל תיבה קולטת תקון גדול בעולמות העליונים והאדם לא ידע להזהר להפריד בין הדבקים ונמצא תקנתו קלקלתו וע"כ לזכות את הרבים ותועלתם לא ימיש מעשות פרי קדש הלולים לה' כראוי היום באתי בכתב רשום יושר דברי אמת בפסוק בין תיבה לתיבה כדי שיהא רשומו ניכר בין שתי פרידות תיבות שיש להפריד ביניהם עכ"פ בתפלת י"ח כפי דקדוק המלות שבארתי לעיל בשער הג' בכדי שיהיה לזכרון תמיד בעיני האדם להזהר בזה. ואחלי יכונו דרכי מגואלי ומלכי במעגלי צדק ידרוכי ובעזרו אתחיל מתפלת י"ח חין ערכי ברוך אתה ה' אלהינו ואלהי אבותינו אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב האל הגדול. הגבור יחשוב במחשבתו בזה"ל מי ימלל גבורותיך וישמח שמחה עצומה על גודל אלהותו ית"ש. והנורא יחשוב שאתה ית"ש יראוי מאוד על כל הנבראים. אל עליון יחשוב בשמחה עצומה שאתה נעלם בשמי מרומים. גומל חסדים טובים יחשוב בזה"ל שאתה גומל חסד עם כל בריותיך. וקונה הכל יחשוב בזה"ל אני מאמין באמונה שלימה ואמתית שאתה היוצר והבורא של כל העולמות. וזוכר חסדי ידגיש הסמך שלא יהא נראה אומרו חזדי בזיין. ומביא גואל לבני בניהם. לְמַעַן ולא לְמַן שמו. בְּאַהֲבָה ולא בְּאַבָה. ז"ל הטור סי' קי"ג וזוכר חסדי אבות לבניהם לגאלם ואם תמה זכות אבות מביא גואל לבני בניהם למען שמו שהוא קיים לעולם עכ"ל. מלך עוזר ומושיע ומגן. ע"ד הסוד מורה כל תיבה ותיבה על תקון עולמות העליונים הקדושים ומי שיעיין בכתבי האריז"ל יראה כונות גדולים ונוראים על כל תיבה ותיבה וברכה זו של אבות וכמעט בכל הברכות לכן יזהר האדם מאוד ומאוד שיצאו התיבות מפיו בדחילו ורחימו כי מפורש בזה"ק ובתקונים גודל העונש מי שאינו מוציא התיבות מפיו בדחילו ורחימו וז"ל התקונים וצלותין דאתחשיבו כקרבנין אם לא סליק ב"נ בדחילו ורחימו מה כתיב ביה כי אז יעשן אף ה' וקנאתו באיש ההוא. וכבר בא למעלה מאמרים מזה"ק ויש בהם כדי נטילת הערה ע"ש. ואם מרגיש האדם בעצמו שיצא איזה תיבה מפיו בתפלה בלא דחילו ורחימו אף בלא מחשבה חוץ אך שלא יצאה מעומקא דלבא יחזור על התיבה לאומרה שוב שנית כתקונ'. ברוך אתה ה'. ברוך כריעת הגוף אתה כריעת הראש. ה' זקיפת הגוף תחילה ואח"כ זקיפת הראש. מגן אברהם ויחשוב כמה פעמים גבורות ה' גבורת ה' מענין הנסים שעשה לאברהם בהצלתו מאור כשדים ושארי ניסים. וביחוד במלחמה שהיה לו עם כדרלעומר וחבריו כידוע מהגמרא. ולשון מגן אברהם לפי שאמר הקב"ה לאברהם ל' זה אנכי מגן לך ונקראת ברכה זו ברכת אבות לפי שנזכרו בה האבות. ואיך צריך האדם להכריח עצמו אל גודל הכוונה בברכה זו שאם לא כיון בה אע"פ שכיון בכל ברכות התפלה צריך לחזור לראש כמבואר בש"ע סי' ק"א ע"פ גמרא דברכות דף ל"ד ודי בהערה זו. אמן כונתה בברכה זו צריך האדם לכוין אמת שיש להודות להבורא ית"ש שהוא מגן ומושיע לכל העולם ושהיה מגן לאברהם. וגדול העונה אמן יותר מהמברך ועיקר היא הכונה שבמחשבתו ולא עניית התיבה לבד כפי שאבאר לקמן בעזה"ש:
ברכה שניה גבורות. וז"ל האבודרה"ם ואמר בתחלת ברכה זו ל' גבורה שכל אלה שמזכיר בברכה זו הם בגבורה כו' עכ"ל. אתה גבור לעולם. אדני מחיה מתים אתה, יחשוב גבורות ה' גבורות ה' בזה וישמח שמ"ע על גודל אלקותו ית"ש, רב להושיע. (בחורף משיב הרוח ומוריד הגשם) יחשוב כמה פעמים גבורות ה' בזה כי ירידת הגשמים הם מהגבורות הבורא ית' כדאיתא בגמרא. ולפי מנהג הספרדים שאומרים בקיץ במקום ומוריד הגשם מוריד הטל כנזכר בש"ע סי' קי"ד ס"ג ומבואר ג"כ בזה"ק בכ"מ, ראוי לכוין ג"כ בזה גבורות ה' בירידת הטל שאינו נפסק לעולם. מחיה מתים ברחמים רבים. יכוין ג"כ במחשבתו גבורות ה' ע"ז כנ"ל. סומך נופלים. לבד פי' הפשוט יכוין אדם במחשבתו בזה"ל ואצפה בכל עת שתסמך להשכינה הקדושה שנופלת עתה בגלות בשביל עונות ישראל וישמח שמחה עצומה במחשבתו ע"ז שבודחי יסמוך אותה מנפילתה, וכונה זו היא בזה"ק ובכהאריז"ל אך שם הכונה היא יותר פנימית מאד אך די לאנוש כערכי לכוין בלשון הזה שכתבתי וראוי ג"כ לקבל ע"ע מסירת נפש ולכוין בזה לקרב סמיכתה ודי בזה. ורופא חולים. בודאי ראוי וישר שאם היה לאדם חולי בתוך ביתו ונתרפא שיתן בתיבות אלו הודאה ושבח בכונה עצומה במחשבתו להבורא ית' ע"ז ששלח רפואה לאותי החולי. ומתיר אסורים ומקיים. אמונתו לישני עפר, ז"ל אבודרה"ם ומקיים אמונתו לישיני עפר על שם ורבים מישיני אדמת עפר יקיצו, כלומר כשם שמקיים אמונתו עם החיים ומרפא אותם כך עתיד לקיים עם המתים עכ"ל. מי כמוך בעל גבורות יחשוב בזה"ל בשמחה עצומה מי ימלל גבורתיך. מלך יכוין במחשבתו בזה"ל בשמחה עצומה אתה מלך גדול ונורא כ"א לא יכוין זאת אלא יחטוף מיד לומר אחריה תיבות אחרות בודאי לא יאמר כלל מלך לשם שבח והודאה ודי בזה. ממית, ומחיה. יכוין ג"כ במחשבתו גבורות ה' כנ"ל. ומצמיח ישועה, יכוין שכל הישועות באים מאתו ית"ש. ונאמן אתה להחיות מתים, יכוין במחשבתו בזה"ל בש"ע אני מאמין באמונה שלימה ואמתית בזה שאתה עתיד להחיות מתים. ברוך א"י מחיה המתים יכוין האדם במחשבתו בש"ע עד מאד כמה פעמים גבורות ה' גבורות ה' בזה שיחיה כל המתים שמתו מימות אדה"ר ועד אותו הזמן והגופים כבר נרקבו מכמה אלף שנים וכמה אלפים ורבבות גופים עד אין מספר שנתערבו עצמותיהם אלו עם אלו והבורא ית"ש ויתעלה בחכמתו הנפלאה יכיר ויחבר עצם אל עצמו של כל גוף וגוף ויתן בהם נשמתם נשמה ונשמה השייך לגוף שלו מי ימלל גבורת ה' בזה. וז"ל בזה"ק פ' וארא דכ"ח ע"א תפח רוחם דאנון דאמרין דלא זמין קב"ה לאתיא מחייא והיך יתעבד מניי' ברי' חדתא ייתון ויחמון אנון תפשין חייביא רחיקין מאורייתא רחיקין מניה בידי' דאהרן הוה חוטרא אעא יבישא וקב"ה לפום שעתא אהדר ליה ברי' משני' ברוחא וגופא כו' עכ"ל. לכן אל יחטוף אדם חתימת ברכה זו רק יכוין במחשבתו גבורת ה' כנ"ל. וישמח שמחה עצומה מאד על גודל אלקותו ית"ש ויתעלה כי עיקר ההודאה והשבח היא השמחה והחדוה שבלבו ובמחשבתו. אמן של ברכה זו יכוין בענייתה אמת שיחיה המתים לעתיד וראוי וישר להודות לית"ש. ע"ז וישמח באלקותו ית"ש שמחה עצומה:
ברכה ג' אתה קדוש ושמך קדוש. בברכה זו ישמח האדם ש"ע מאד על גודל קדושתו של יוצרנו ובוראנו ית"ש ויתעלה. וקדושים אלו ישראל שנקראים קדושים כ"פ אבודרה"ם. וראוי לכוין ג"כ על מלאכים העליונים. בא"י האל הקדוש. ישמח שמחה עצומה כנ"ל. וסכום וחשבון התיבות של ג' ברכות אלו מבואר בז"ח דף ל"ה ע"א ומזה יתבונן האדם גודל מעלתם. אמן של ברכה זו יכוין אמת שהוא קדוש ואין להשיג קדושתו וישמח שמחה עצומה כנ"ל: The third blessing is You are holy and Your name is holy. With this blessing, a person should rejoice with great tremendous joy about the great holiness of our Maker and our Creator, may His name be blessed and exalted. And the holy ones [in the blessing] are the Jewish people, who are called holy ones, as Abudarham explains. But it is appropriate to also have the supernal angles in mind [when saying this term]. Blessed are You Lord, the holy God: He should rejoice with tremendous joy, as mentioned above. And the sum and count of the words in these three blessings is explained in the Zohar Chadash 35a, and a person should reflect upon their great loftiness from this. With the amen in this blessing, one should have in mind that it is true that He is holy and His holiness cannot be grasped; and he should rejoice with tremendous joy, as mentioned above.