ובבואה. הנה כי הפור אשר הפיל והמחשבות אשר חשב הן הם היו בעוכריו וכמ״ש חז״ל (שבת לב.) שבקיה לרוויא דמדידיה קא נפיל שדורש רעה לאחר תבואנו ולו תשוב שהשם ית׳ שם בלב המן לכתוב הכתבים ההם מדעתו למה שיהיה רפואה לישראל שכשתבא אסתר לפני המלך תמצא מקום להפך הגזירה על אויבי היהודים ושיהיה דבר המלך במקומו ז״ש אמר עם הספר שמה שאמר המלך עתה בביאת אסתר היה שוה עם הספר אשר שלח קודם כמש״ל והראיה שהמן זייף הכתבים מדעתו וכתב מה שכתב שהרי על ככה השיב המלך מחשבתו בראשו ותלו אותו ואת בניו על העץ וכו׳:
ובמ׳ מגילה. ובבואה לפני המלך אמר עם הספר אמרה מבעי ליה א״ר יוחנן אמרה לו יאמר בפה מה שכתב בספר עכ״ל: וקשה דמאי מקשה אמרה מיבעי ליה והרי היא לא אמרה בביאתה שעם הספר ישיב מחשבתו הרעה על ראשו אלא בכתה ותתחנן לו להשיב ספרי האף והחימה והמלך כשראה בכייתה ותחייתה נתמלא רחמים ואמר לה שעם הספר הא׳ בעצמו יש ליהודים תקנה כמש״ל ואין צורך לכתוב עתה להפך כי ודאי לא יקבלו עליהם כמ״ש (דניאל ו טז) די דת לפרס ומדי דלא להשנאה אם כן הפסוק מבואר טוב שבבואה לפני המלך אמר המלך לה שעם הספר הא׳ בעצמו יש תקנה במה שמיד גזר אומ׳ לשישוב מחשבתו וכו׳ אם כן איך מקשה אמרה מיבעי ליה: אלא נראה כי הוקשה לו כי ידוע הוא כי עד אחר שתלו את המן ואת בניו ואסתר הוסיפה עתירה ותחינה וכו׳ אמר המלך מה תקנה יש בשלא יסתרו דבריו האחרונים את הראשונים כמש״ל ואח״כ אמר להם בזה הערה א׳ די ואתם כתבו וחתמו וכו׳ אם כן מה שאומר הפסוק עתה ובבואה וכו׳ לאו כרוכלא הוא דלזיל ולתני לספר כל מה שעבר אלא אומר עתה אחרית כל הענין שעבר אם כן אמרה מיבעי ליה שאחר כך כשכתבו וחתמו אמרה לו ההמצאה שהמציאו בכתבים אחר ההערה שגילה המלך להם כמש״ל והיא שמסכים עם הספר הא׳ ואינו סותר והראיה במה שגזר אומר לשישוב מחשבתו וכו׳ ותלו אותו ואת בניו גם כן בעון אביהם המרצח וכל זה מורה גודל החימה והכעס שנתפעל המלך על מה שבדא מלבו לכך השיב רבי יוחנן שהאמת אתו כי הפסוק לא בא לספר כל מה שאירע מעת בואה לפני המלך עד עתה דאם כן צריך לחזור לומר כל מה שאירע ולשנות אותו פעם אחרת אלא אמר אחרית כל הענין שהענין כבר אמור למעלה ותקרא ותדעהו לז״א אמרה לו שיאמר בפה מה שכתב בספר יר׳ כי בעת שליחת הספרים ביד הרצים אסתר אמרה למלך שבעבור שלא יאמרו העמים והשרים כמו שהמן זייף הכתבים הראשונים מי יודע שמרדכי ואסתר גם הם עשו בערמה כל זה לכן בקשה ממנו שיאמר הוא לרצים מפיו מה שכתוב בספר ובכן ועולתה תקפוץ פיה ולא ישאר שום פקפוק כאשר הרצי׳ יאמרו שהמלך מפיו אמר לנו כך שזו היא טענה חזקה אם כן ז״ש אמרה לו תאמר בפה וכו׳ וזש״ה ובבואה לפני המלך עבר כל מה שנזכר למעלה ואחרית כל הענין אמר המלך עם הספר כמ״ש בשביל שאמרה לו אשתו ומכלל הין אתה שומע לאו: