עודם. ויבא. ויאמרו. ותען. כי. הנה שיצא לאורה מיד דברי חכמיו שבעודם מדברים עמו מדברים האלו שאמרנו מיד וסריסי המלך הגיעו ויבהילו להביא את המן אל המשתה וכו׳ ויבא המלך והמן אל המשתה וכו׳ אשר היה אחרית אכילתו ושתייתו והנה המלך אמר לאסתר גם ביום השני מה שאלתך וכו׳ ומה בקשתך וכו׳ הנה עתה רצה להוסיף במה שאמר ומה בקשתך וכו׳ כי אם תשאלי לבריחה מהמזיק וינתן לך ואם תבקשי תועלת אפילו שיהיה התועלת כמו חצי המלכות ותעש הואיל וסכנת בעצמך וכשראתה אסתר שהמלך חזר להבטיחה גם ביום השני לאמר לה מה שאלתך וכו׳ וגם כן ראתה התחלת נפילת המן כמ״ש פיה פתחה בחכמה ואמרה אם מצאתי חן בעיניך המלך ואם על המלך טוב יר׳ אחר שמצאתי חן בפעם הא׳ בעיניך וכן ביום הזה על המלך טוב למלאת רצוני כמ״ש עד חצי המלכות ותעש אדוני המלך אני איני תובעת ממך מלוכה ולא שום דבר גדול הערך בלתי שתנתן לי נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי שבכלל עמי אני ואם יהרגו כשש״י הגזירה גם כן נופלת עליה ואין לי שאלה יותר גדולה מזאת שתצילני מן המות שאם לא תתננה לי הנה אנכי הולכת למות ותדע למה אני שואלת נפשי כי נמכרנו אני ועמי וכו׳ מבלי ידיעתך שהרי אני בכלל עמי ונמכרנו כולנו להשמיד להרוג ולאבד וכו׳ מה שלא צוית ולא עלתה על לבך בלתי לאבד הממון בלבד ואפילו שהיינו נמכרים ממכרת עבד ושפחה לא הייתי שואלת שום דבר והייתי שותקת בשביל התועלת שהיה מגיע לך או יאמר כמש״ל שהמן צוה שבכל מקום אשר ישמע שנשאר שום עבד ושפחה מישראל שריהם בחרב יהרוג וכו׳ וז״ש עתה אסתר אילו היה מניח לנו הצלה פורתא שאחרי נמכר גאולה וישועה מהמות יהיו לו לנמכר בין איש ובין אשה החרשתי ולא הייתי מדברת ואפילו שבזה היה בא לי צער אין הצר והמצור שהייתי סובלת שוה לכלום בערך נזקך אבל עתה שלא יש אפילו ההצלה פורתא הזאת ובאו מים עד נפש ואין מקוה וגם אני בכלל הגזירה ולכן באתי לפניך אשר לא כדת כי יותר טוב שאמות על ידך אחרי שהמות היא הכרחית ואין מציל מכל הצדדין אם כן מלאך המות מה לי הכא מה לי התם ומה לי מזמן אם לא רצונך שתצילני מן המות אחר שאתה לא צויתה: