ויצא. ויתאפק. ויספר. ויאמר. וכל. ותאמר. יר׳ כי המן בראותו שגדולתו כ״כ רבתה שהמלכה עשתה משתה לו כמ״ש אל המשתה אשר עשיתי לו וכן במשתה השני אמרה אל המשתה אשר אעשה לו נשטתה ולא ידע כי ברע הוא וכשראה את מרדכי בצאתו ומרדכי בשער המלך ולא קם ולא זע נמלא עליו חימה ורצה לשלוח יד בו אלא שאחר כך נתחזק והתאפק לעמוד על כעסו כמ״ש רש״י ז״ל שלא הרג את מרדכי באותה השעה ונתחזק לעמוד על כעסו כי היה ירא להנקם בלא רשות עכ״ל. והנה בא אל ביתו סר וזעף ויספר לאוהביו ולזרש אשתו שכל מה שיש לו מן הכבוד ומהעושר ורוב בנים וכל אשר גדלו המלך וכו׳ וגם המלכה מחדש שהביאה אותו אל המשתה וכו׳ וגם למחר הוא קרוא לה וכו׳ ובכן ראוי לו לשמוח ולהיותו בלב טוב ועם כל זה בכל מה שספר איננו שוה לו בראותו את מרדכי היהודי יוש׳ בשער המלך וכמשרז״ל שבכל עת אשר היה יוצא ונכנס המן היה מרדכי מראה לו שטר המכר שמכר עצמו למרדכי על פת לחם לעבד כשנמנו ראשי גייסות מרדכי והמן במלחמה אחת אם כן כדאי בזיון וקצף לו ובכן אשתו וכל אוהביו יעצוהו לעשות עץ גבוה חמשים לתלות עליו קדש קדשים כדי שיבא אל המשתה שמח ולא ידע כי גזירה עומדת לעומתו וכי קרבה עת פקודתו ובכן עשה העץ: