אמר רבי אחא בן אלכסנדרי אשרי אדם שיש לו יתד להתלות בו, רבי יודן בשם רבי אלכסנדרי לשעבר היה נתלה בזכות עצמו עכשיו הוא נתלה בזכות אביו. בן דור, רבי יודן בשם רבי ירמיה כשור הזה עד שלא נחתכו גידיו הוא נתלה בגידי עצמו, משנחתכו גידיו נתלה בגידי אחרים, כך שלמה לשעבר שיר השירים אשר לשלמה, אבל כאן קהלת בן דוד מלך בירושלים. תני רבי שמעון בן יוחאי אשרי אדם שזכה למלוך במקום מלכות, להלן כתיב היושב בעשתרות, ברם הכא בירושלים:
הבל הבלים אמר קהלת, רבי הונא בשם רבי אחא דבר אחד אמר דוד ולא פרשו, ופרשו שלמה בנו. שלמה אמר דבר אחד ולא פרשו, ופרשו דוד אביו, דוד אמר אדם להבל דמה לאי זה הבל ולא פרשו, בא שלמה ופרש הבל הבלים, רבי שמואל בר נחמני תני לה בשם רבי יהושע בן קרחה אלו שבעה הבלים שאמר כאן קהלת כזה ששופת שבעה קדרות זו על גב זו והבל שביעית אין בו ממש, שלמה אמר כי מי יודע מה טוב לאדם וגו' לאי זה צל ולא פרש, ופרש דוד אביו ימינו כצל עובר, אם תאמר כצל של כותל יש בו ממש, צלו של דקל יש בו ממש. לאיזה צל, אמר רבי הונא בשם רבי אחא לצל של עוף דהוא עובר וצלו עובר, שמואל אמר כצלו דבורה שאין בה ממש, רבי יצחק תני לה בשם רבי ירמיה בן אלעזר אלו שבעה הבלים שאמר כאן קהלת כנגד שבעה ימי בראשית, בראשון כתיב בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ וכתיב כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה, בשני כתיב יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים, וכתיב ביה ונמקו כל צבא השמים, בשלישי כתיב תדשא הארץ דשא, וכתיב ביה וכל עשבם אוביש, ברביעי כתיב יהי מאורות, וכתיב ביה וחפרה הלבנה ובושה החמה, בחמישי כתיב ישרצו המים, וכתיב כיון ביה אסף עוף השמים ודגי הים, בששי כתיב תוצא הארץ נפש חיה, וכתיב ביה אסף אדם ובהמה, בשביעי לא נברא בו כלום וכתיב ביה מחלליה מות יומת, הדא דאת אמר במזיד, אבל בשוגג מביא קרבן ומתכפר לו, כיון שראה דוד שמחלל שבת מביא קרבן ומתכפר לו התחיל סודר עליה מזמור שיר ליום השבת. רבי יודא בר סימון תני לה בשם רבי יהושע בן לוי אלו שבעה הבלים שאמר כאן קהלת כנגד שבעה עולמות שאדם רואה, כיון שיצא ממעי אמו ועד שנה הכל מחבקין אותו ומנשקין אותו, בן שתים בן שלש כחזיר בולש כוכין כל מה שהוא מוצא נותן לתוך פיו, בן עשר גדי מקפץ כגדיא, בן עשרים כסוס משפר גרמיה מהני גרמיה מחמי מתיא ליה אתתא, נשא אשה נתן עליו אוכף נעשה חמור נעשה בעל מום לתורה, ראה לו בנים נעשה לו ככלב מצרח ככלבא בשביל מזונותיו ומזון בניו ונעשה בעל מום למצות, הזקין נעשה קוף, הדא דאתמר ברשעים, אבל בצדיקים והמלך דוד זקן אפילו זקן דוד המלך:
מה יתרון לאדם בכל עמלו, אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב בקשו לגנוז ספר קהלת מפני שדבריו סותרים את זה, ומפני מה לא גנזוהו מפני שתחלתו דברי תורה וסופו דברי תורה, תחלתו דברי תורה דכתיב מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש, ואמר רבי ינאי תחת השמש הוא דאין לו הא קודם השמש יש לו, וסופו דברי תורה דכתיב סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא וגו', ומאי דבריו סותרים זה את זה דכתיב טוב כעס משחוק וכתיב לשחוק אמרתי מהולל, וכתיב ושבח אני את המתים, וכתיב ולשמחה מה זה עושה, לא קשיא טוב כעס משחוק טוב כעס שכועס הקב"ה עם הצדיקים בעולם הזה משחוק ששוחק עם הרשעים בעולם הזה, לשחוק אמרתי מהולל טוב שחוק שמשחק הקב"ה עם הצדיקים בעולם הבא משבח וגדולה שנותן הקב"ה לרשעים בעולם הזה. ולשמחה מה זה עושה, שמחה שאינה של מצוה, אמר רבי יודן תחת השמש אין לו, אבל למעלה מן השמש יש לו, רבי הונא ורבי אחא בשם רבי חלבו עמל הוא תחת השמש ואוצר הוא למעלה מן השמש. רבי לוי ורבנן, רבי לוי אמר כל מה שהבריות מגדלים מצות ומעשים טובים בעולם הזה דיין שהקב"ה מזריח השמש להם שנאמר וזרח השמש ובא השמש, ורבנן אמרין כל מה שהצדיקים עושים מצות ומעשים טובים בעולם הזה דיים שהקב"ה מחדש פניהם כגלגל חמה לעולם הבא דכתיב ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. רבי שמעון בר רבי נסיב אתתא צווח רבי לכל אבנן ולא צווח בר קפרא, אזל כתב על תרע ביתו מה שמחת את מיית מה יתרון לשמחתך, נפק ר' אסתכל ביה אמר מאן הדין דלא צווחני ליה דכתיב אילין, אמרו ליה בר קפרא, אמר למחר אני עביר אריסטון וצווח ליה, כיון דעלון אורחין יתבון למיגס הוה אמר תלת מאה מתלין על הדין תעלא תבשילא צנין, סלק רבי לגביה אמר ליה בגין מה את עביד כן ולא תשבוק אורחיא דייכלון, אמר ליה דלא תימרון למיגס אתית אלא בגין דלא צווחת לי עם חברי:
דור הולך ודור בא. רבי יודן בשם רבי יהושע בן לוי אין לך כל יום ויום שלא נולדים בו ששים רבוא ומתים ששים רבוא, מה טעם דור הולך ודור בא, ומנין שהדור ששים רבוא, רבי ברכיה מייתי לה מהכא אם יראה איש באנשים האלה הדור הרע הזה מכאן שהדור ששים רבוא, הדור כשם שהוא הולך כן הוא בא אם הולך חגר בא חגר, סומא בא סומא, שלא יהו עובדי אלילים אומרים אחרים המית ואחרים החיה, ראו עתה כי אני אני הוא אני אמית ואחיה, אמר רבי הונא בר כהנא בנוהג שבעולם אדם שוקע כבשונו מה ששוקע אחרון הוא שולה ראשון, אבל הקב"ה אינו כן אלא דור שהוליד ראשון הוא מביא ראשון, אחרון מביא אחרון, ריש לקיש אמר מהכא אל תאמר מה היה וגו':