כשהיה ב"ד הגדול קיים לא היתה מחלוקת בישראל כו' עד ואם לאו הכל באין ללשכת הגזית לב"ד הגדול ושואלין כו'. בכ"מ הראה מקום לזה בסנהדרין דף פ"ח ע"ב. והנה לשון רבינו הוא בראשונה לא היה מחלוקת בישראל דמשמע דלא היו שום מחלוקת בישראל בזמן קודם אולם לשון הברייתא שהובא בש"ס שם הוא לא היה מרבין מחלוקת בישראל משמע דגם בזמן קודם מהוי הוי מחלוקת רק שלא היו מרבין מחלוקת. וגם עמש"כ רבינו הרי השואל עם אותו ב"ד או עם שלוחיו עולין לירושלים ושואלין תמה הלח"מ מאין הוציא זאת רבינו שהב"ד הנשאלים המסופקים הולכים ג"כ לשאול לב"ד הגדול דמן הברייתא אין הוכחה רק ע"ז דהשואל הולך לב"ד קטן ואם לא ידעו להשיב הולך השואל בעצמו לב"ד הגדול אבל ב"ד הנשאל מאן דכר שמיה, אולם במחכ"ת נעלם ממנו תוספתא מפורשת בפ"ב דחגיגה ופ"ז דסנהדרין הובא גם בירושלמי ספ"ק דסנהדרין דשמה נאמר כלשון הזה בראשונה לא היה מחלוקת בישראל כו' אם שמעו אמרו להם ואם לאו הוא והמופלא שבהם באין לב"ד שבהר הבית אם שמעו אמרו להם ואם לאו הוא והמופלא שבהן באים לב"ד שבחיל כו' ע"ש הרי מבואר דהמופלא מב"ד הנשאל הולך עם השואל לב"ד הגדול מהם, ועוד מפורש כן במשנה בפ"ב דפאה מ"ו מעשה שזרע שמעון איש המצפה לפני ר"ג ועלו ללשכת הגזית ושאלו אמר נחום הלבלר כך מקובלני בזורע שני מיני חיטים עשאם גורן אחד כו' ושם היה ר"ש איש המצפה השואל ור"ג הנשאל ומ"מ אמרה המשנה ועלו ללשכת הגזית היינו שניהם ביחד ר"ש ור"ג ועי' תוי"ט שם דעלו לשון רבים משמע דהשואל והנשאל עלו הרי דשניהם מחוייבים לילך לב"ד הגדול ונסתרה קו' הלח"מ, עכ"פ דברי רבינו נובעים מהתוספתא והירושלמי הנ"ל ולכן שפיר כתב רבינו בראשונה לא היה מחלוקת בישראל דכן הוא הגי' שם בירושלמי ותוספתא הגרצ"ח בס' עט"צ: