[קפג] שיהה נקרא מילי דעלמא כמ"ש בסוכה (כא:) משיחתו של ר"ג כו' ובעירובין (נד:) ע"פ על דרך שיחו אלו כו' אבל דבור הוא ד"ת כמ"ש בתענית (י:) ע"פ הלוך ודבר ע"ש. רק ר"ל שלא בכונה גמורה וכמ"ש בברכות (יג:) ע"פ לדבר בם כי היכי דליגרסו. וגירסא היינו הגם דלא ידע מאי קאמר כמ"ש בע"ז (יט.) ע"פ גרסה נפשי. אבל הידיעה הגמורה נקרא לימוד ועסק בד"ת שע"ז מברכין לעסוק בד"ת וממ"ש שם אגמירו כו' כי היכי דליגרסו נראה דבהתחלה צריך לייגע שיהי' דברים היוצאים מן הלב אבל אח"כ זוכה לדבור וגירסא הגם דלא ידע מאי קאמר שזה נקרא פטטיא דאורייתא ג"כ הוא ד"ת גמור. והוא מ"ש בע"ז (שם) בתחלה תורת ה' ואח"כ תורתו וכשזוכה דהוא תורתו דוגמת אברהם אע"ה נעשו ב' כליותיו כו' (בר"ר פ' סא) גם דבור שהוא מהשפה ולחוץ הוא ד"ת. ומ"ש בדואג בסנהדרין (קו:) שכל תורתו כו' משפה ולחוץ היינו בלא הי' לו ההתחלה. וגם כי ע"י לה"ר נתקלקל הדבור שמהשפה ולחוץ. וזה שפתח בדב"ר בפסוק מרפא לשון וגו' ע"ש כמ"ש (זח"ג רסא א) משנה תורה משה מפי עצמו אמרן. כי מפי הגבורה היינו שכינה מדברת מתוך גרונו שזה נקרא דברים היוצאים מן הלב כמ"ש בשהש"ר ע"פ ולבי ער שהקב"ה לבן של ישראל. אבל לשון דברים אשר דבר וגו' משמע משפה ולחוץ דלא ידע כו' פי' מדרגת הדעת שהוא מדרגת משה שכינה מדברת כו' לא הי' אז רק מפי עצמו. ומשרע"ה אמר לא איש דברים כי הוא מדרגת בעלה דמטרוניתא שכל דבריו נקרא תורת ה' ומלתו לבד על לשונו. וזה נקרא עץ חיים כאשר יוצא מן הלב שממנו תוצאות חיים. וזהו מרפא לשון שיכול לדבר אח"כ דברים בלשון לבד. והם ג' מדרגות בעלי מקרא זהו תורת ה' ובעלי משנה זהו תורתו ובעלי תלמוד הוא שאח"כ זוכה למדרגת השיחה כמ"ש שיחו אלו בעלי תלמוד שכל שיחתן כו':