כבר ביארנו כו' שהטרפה כו'. הנה כ"כ בזה דאף לפי מה דקיי"ל דטרפה אינה חיה זה לא טעם הדבר רק שהתורה אמרה דכל דבר דגמירי לן מהל"מ שע"י זה הדבר שאירע לה לא תחיה אז הוא בכלל הך טרפה הכתובה בתורה והני דגמירי לן מסיני דהני גורמות מיתה והני לא גרמי וזהו הטרפות והכשרות ובהם לא מהני אף אם נתברר לן שזה תחיה וזהו כונת הגמ' חולין דף מ"ח ע"ב ודף נ"ד וב"ב דף ק"ל אין אומרים בטרפות כו' ר"ל דלא ילפינן מבהמה זו על חברתה אך בהני אם הם נכנסין תחת השם של מין טרפה או תחת שם של מין כשרה בזה הוה הך מחלוקת דר"י ור"ל שם ד' נ"ד ע"א אלו טרפות דוקא כו', ר"ל אם רק במה שנכלל בשם טרפה אז אסור או צריך שיהיה עליו שם כשרה וכעין זה הוה מחלוקת בנזיר ד' נ"ג ע"ב גבי טומאה ובירוש' חלה פ"א מ"ג ע"ש והך מחלוקת דשם דף מ"ג ע"א וד' מ"ו ע"א גבי כבד אם צריך כזית או כ"ש הפלוגתא הוא כך אם טרפת הכבד הוה מצד עצמה או מצד המרה עי' תוס' שם ד' מ"ב ע"א ורש"י ד' מ"ו ע"א ד"ה מטביל ולכך אם נימא דמחמת עצמה אז אם נשתייר כזית י"ל משום דהדרא בריא כמו דאמרינן בנדה ד' נ"ה גבי גלודה אבל אם נימא מחמת מרה אז אין קפידא ועיין בהך דעירובין דף י"ד ע"א דהוה מחלוקת אם מעמידי קורה צריך שיהיו בריאים לקבל קורה ואריח ע"ש וה"נ יהיה נ"מ להך דין של בה"ג גבי ניקב הטרפש של הכבד ויהיה זה נ"מ אם הטריפות מצד עצמה או מצד מרה. ובזה א"ש מה דלא מקשה בחולין ד' מ"ח ע"א אמאי לא נקט גם טריפות דטרפש משום דשם קאי למשנה ראשונה ולמשנה ראשונה ס"ל דהטריפות אינה מצד עצמה ועיין בערכין דף כ' ע"א דנקט דכבד הוה דבר שהנשמה תלויה בו וכן בנזיר ד' כ"א ע"ב גבי נזיר אמר ג"כ כן ולכאורה קשה אמאי לא מקשה למ"ד תמורה דף י"א ובכורות דף ג' דרק דבר שעושה נבלה ועיין נדה דף כ"ד, ועיין רש"י ב"ק ד' ע"ח ע"ב גבי ד' וה' ועי' בתוס' קדושין ד' נ"ז ע"א שכ' דזה א"א שהכבד תינטל וע"כ הוא משנולד נברא כך וא"כ לפי"ז כיון דמרבינן גבי ערכין ד' ד' מנפשות וכיון דזה א"א ליטול הכבד דודאי ימות שפיר מקרי לכ"ע דבר שהנשמה תלויה בו משא"כ גבי קרבן דתמורה ד' י"א דשם הטעם דאין שם בהמה על אבר עי' חולין ד' ס"ט לכך אם ס"ל דטרפה חיה דבמה שחסרה לא תפקע שם בהמה לא חל הקדושה, וכן בהך דבכורות ד' ג' דהטעם רק משום חסרות הדבר וגם בכור ביציאתו הוא קדוש ומשנולד אם אירע כך לא הוה רק טרפה, ועי' בדברי רבינו ז"ל בהל' ערכין פ"ה הי"ח דגבי חמור נקט ג"כ כבדו, והטעם משום דשם רק לדמי וכיון דאם ניטל הכבד עכשיו מת החמור שפיר נדר דמי כולו, ועי' רש"י ערכין ד' ד' ע"א ד"ה שהנשמה וכתובות ד' מ"ו ועיין בהך דחולין ד' ל"ח ע"ב גבי חצר כבד שלה ובתוס' שם ובאמת דוקא ומשום דס"ל דהוה כמו נשמה תלויה בו וכמש"כ בשם בה"ג ולא דמי ליהיב ליה חד זוזא משום דשם יש לו חלק בכל אבר ואבר ומשועבדת לו כל הבהמה וכ"כ בזה, וא"כ לפי"ז הך דין דטרפה לא משום גדר אינה חיה, ונ"מ דהנה אנן קיי"ל דמיתה עושה ניפול כמבואר בחולין ד' ע"ג ע"ב ובאבר המדולדל לית עליו דין מיתה דהמיתה לא פעלה בו ושחיטה אינה עושה ניפול משום דלא בעינן שהשחיטה תועיל בכל האברים רק שתהא הבהמה שחוטה וממילא הבהמה מותרת אך גבי טרפה מאי אם עושה ניפול ועי' במש"כ לעיל בהל' מאכלות אסורות פ"ה אם גבי טרפה חל האיסור על כל האברים או אסורה משום דבא מן הטרפה ובאמת לכאורה מהך דחולין ד' ל"ב ע"ב גבי ניקבו מעיים בין סימן לסימן וגבי חיי ריאה תלוים בקנה ע"ש דלפי זה הריאה הוה כמו אבר המדולדל דקודם שחיטת הושט כבר אין לה יניקה מהבהמה והוה כמו ביעא חשילתא דחולין ד' צ"ג או כמו אבר המדולדל ואם אח"כ נטרפה הבהמה כגון ניקבו בני מעיה אם הריאה אסורה וע"ש בתוס' ד"ה והדר ביה והא דלא אסרינן ריאה לישראל משום אבר המדולדל י"ל משום דכל דרך שחיטה הוא כן, ועיין תוס' זבחים ד' ס"ט ע"ב בד"ה אי מש"כ בשם ר"ח וכ"כ בזה וכן נ"מ למה שכתבתי דכיון דיש עליו זה השם הוה טרפה אף שבו יוכל להיות שאינו מזיק כל כך וכעין דאמרינן גבי בור בירושלמי דב"ק פ"א דכיון דהלמ"מ דסתם בור עשרה טפחים לגבי מיתה שוב אין נ"מ לנו בין שור גדול לתרנגול קטן משא"כ לענין נזקין אז יש סברא דאזלינן בתר מילואו של נופל אך גמ' דילן לא ס"ל כן בב"ק ד' ג' זה אב לניזקין וע"ש דף צ"א גבי יש אומד לניזקין ע"ש בזה וכן ס"ל לרבינו בהל' נזקי ממון דהא דמפלגינן בין שור פקח לשור שוטה זה רק גבי מיתה ולא גבי נזק עיין בפ' י"ב מהל' נ"מ הל' ט"ו וט"ז ע"ש ועי' בירושלמי פ"ד דב"ק בסופו דמפרש ג"כ מה דנ"מ למ"ד דמועד אין לו שמירה אלא סכין דר"ל דאז אין לנו גדר שמירה המסור לנו לכל אחד בשוה רק לפי השור ע"ש ועי' בירושלמי פ"ח דשבועות ה"ב כה"ג מחלק בין שומר חנם לשומר שכר ע"ש ועיין בר"ה ד' י"ג וכתובות ד' ק"ד כל מדות חכמים כו' ובירושלמי פ"ב דעירובין גבי ה"ב דאמר שם והוא שיעורא דאם יש כשיעור הזה אפילו גמל כו' ואם אין כו' אפי' גדי וכן ר"ל הך דשבת דף פ"ה ע"א גבי יניקת כלאים דכיון דקים להו לרבנן הוה זה שיעור ושוב אין נ"מ בין קרקע לקרקע וזה מה דר"ל הירושלמי כלאים פ"ו ה"ז את רואה כאילו שפוד של מתכות כו' וכ"מ והנה גבי טרפות מלבד גבי נקרע רוב דמחלק בין גדולה לקטנה אף באותו המין וגבי דרוסה דמחלקין ג"כ בין רברבי לזוטרי ועי' בהך דב"ק ד' ל"ז ע"א איזה מהן משונה או ממינו למין אחר או מגדולים לקטנים ע"ש ועיין תוס' זבחים ד' ע' ע"ב גבי דכל מין עופות מין אחד הוא מלבד כאן גבי דרוסה ועי' בירושלמי נדה פ"ג בסוף דכיון דיש שיעור נקב באיזה עוף שוב נאסרו כל העופות בשיעור זה ועי' כאן ד' מ"ה ע"א. אך הנה באמת כך דעיין לקמן בהל' ג' גבי דרוסה ולעיל בהל' מאכלות אסורות פ"ד נראה דס"ל לרבינו דלא כמש"כ רש"י ותוס' בחולין ד' מ"ב דהטעם דדרוסה משום דסופו לישרף ע"י הארס וכן משמע לכאורה לשון הגמ' ד' נ"ב ע"ב ונ"ד ע"א זיהרא מיקליה כו' אך רבינו ס"ל דזהו דין טריפה אך נ"מ דהרי ס"ל דגבי נץ אם ניקב לחלל אז טרפה מטעם דרוסה אבל בלא חלל אין עליו שם דרוסה וגבי שאר אמרינן דמנקיב עד לחלל ואח"כ נעשה דרוסה וזהו דזיהרא מיקליה וא"כ נמצא כך דלכך לא דמי גדולים לקטנים משום דאמרינן דלא מצי עייל לחלל וא"כ אין עליו שם דרוסה כלל וכן ס"ל לרבינו לקמן פ"ט הל' י"ז גבי נפולה דאם חזינן שפעלה הנפילה אף באבר שהוא כשר אם ניטל מ"מ טרפה והוא מהך טעמא שכתבתי דזה הוה דין טרפה ולא משום הסיבה רק דצריך לראות שפעלה בו הנפילה ועי' רש"י ביצה ד' ל"ד ע"א ע"ש ובזה יש ליישב שיטת הריב"ם בתוס' חולין ד' נ"ג ע"ב בד"ה דרוסה ע"ש: