כל המשנה כו'. עי' ברכות דף מ' ע"ב ועיין תוס' סוטה דל"ג ע"א ע"ש, ועיין בכ"מ שם והנה כך דהנה בהמ"ז ביחיד החוב הוא לשבח להקב"ה כמבואר בב"מ דקי"ד ע"א ולכך לא יכול להוציא אם שניהם יכולים לברך כמבואר דף מ"ה וכדאמר בירושלמי פ"ב מי שאכל צריך לברך ולכך ג"כ אם שינה ממטבע יצא משא"כ בהמ"ז בג' אז הוי מצוה כך וכמו כל המצות לכך יש ברכה שלפניה וגם אחד מברך דהמצוה כן וזה הוא מ"ש התוס' סוכה דל"ח ע"א בשם התוספתא ושם אם שינה ממטבע לא יצא וכן נ"מ להיפך דבבהמ"ז ביחיד צריך להבין פה"מ כמה שכתבו התוס' סוטה דל"ב ע"א ול"ג. אך די רק בברכה אחת וזהו כוונת רש"י דף מ"ו ע"א ע"ש אבל בג' דזה הוי מצוה אף אם אינו מבין פה"מ אם בריך בלה"ק כמטבע שטבעו חכמים יצא וכן גם ברכה לפניה הוי ג"כ גדר מצוה ולכך א"צ להבין פה"מ כמ"ש התוס' סוטה דף ל"ב ועיין בירושלמי פ"ו דברכות הל' ב' דמבואר שם דהך דמנימין רעיא קאי אברכה שלפניה ע"ש ועיין תוס' ברכות דמ"ה ע"ב גבי נשים ע"ש: