ודמו שחור כדיו. עי' בירושלמי פ"ב דנדה דדם דגים הוא שחור ואף דבאמת יש לחלק בין כל דגים לכל דם של דג לא הוה בעין רק מובלע ולכך ס"ל לרבינו ז"ל בה' מאכלות אסורות דלא לקי עליו גבי טמאים והוה כמו ציר ולכך הוא משחיר עי' בנדה ד' י"ט ע"א משל לדם מכה כו' משא"כ דם זה דהוה פקיד כמ"ש התוס' שבת ד' ע"ה ע"א וגם צריך ליטול ממנו הדם כשהחלזון חי כמבואר שם בשבת וזה ר"ל הספרי פ' ברכה פסקא שנ"ד ומת ונימוק במקומו ר"ל שהחלזון מת ושוב אינו ראוי לתכלת ובאמת נ"ל דהנה עיין רש"י סנהדרין ד' צ"א ע"א דחלזון אחד יוצא מן הים על ההר ומטיל כמה ביצים ונולדים חלזונות הרבה ונראה דלתכלת אינו כשר רק חלזון ראשון ראשון שנולד מן הים והני דנולדו על ההר מקרי תולעת שני וזהו מה דאמרינן בתוספתא דמנחות פ"ו דתולעת שני דוקא שבהרים וזה מה דאמרינן בתו"כ פ' מצורע יוחנן בן דהבאי אומר ושני תולעת שני שבתולעת ועיין מנחות ד' מ"ב ע"ב ומש"כ רבינו ז"ל בהל' פרה אדומה פ"ג ה"ב ועי' בירושלמי ריש פ"ט דכלאים תולעת שיש בו רוח חיים ועי' רש"י ע"ז ד' כ"ח ע"ב ועי' שבת ד' כ"ו ע"א מלקטי חלזון כו' ומגילה ד' ו' ע"א ורש"י ב"מ ד' ס"א ע"ב וחולין ד' פ"ט ע"א ועי' סוטה ד' מ"ו ע"ב גבי לוז וסנהדרין ד' י"ב ע"א:
ובים המלח הוא מצוי. עי' במגילה דף ו' ע"א דהוה בחלקו של זבולון ועי' בירושלמי פ"ה דסוכה ע"ש ובפ"ז דשקלים ובתוספתא דסוכה ובירושלמי פ"ב דחלה ובבכורות ד' נ"ה: