השבויה שנפדית כו'. עיין לעיל בהל' אישות פי"א ה"ב דכתב דהטעם דשבויה משום דחזקתה שתבעל אף אם לא נבעלה הוה כבעולה ר"ל דזה בגדר תקנה ולכך אף אם אנו יודעים שלא נבעלה כ"ז שאין לה עד המעיד שלא נתייחדה לא מהני לדידן דלא ס"ל כר"י ור' דוסא בכתובות ד' ל"ו ע"ב אבל אם יש עד או מחבואה כמבואר בכתובות ד' כ"ז ע"א אז שוב ליכא עליה שם שבויה כלל וזהו דאמרינן בירושלמי כתובות פ"ב ה"ב גבי שנים אומרים נשבית וטהורה כו', אמר שם דהוה כמו שאומרים לא נשבית ר"ל דשוב אינה בגדר שבויה, וכן אם יש מחבואה שוב לא הוו הנשים בגדר שבויות כיון שיכולין להטמין עצמן וע"ש בר"ן ובדברי רבינו לקמן ובהך בעיא דרב אשי שם ורבינו פסק שם להקל והטעם ג"כ כך דשוב אין דין שבויה עליהם וכעין זה ג"כ בהך דשבועות דף מ"ה ע"ב גבי שכיר דשכרו שלא בעדים ליכא דין שכיר ע"ש בתוס' ור"ל ג"כ כן דזה הוה תקנות קבועות דשכיר נאמן ולא חלקו וכמו דאמרינן בגיטין ד' י"ז ובכתובות ד' ק"ד יתד היא שלא תמוט וזהו דקאמר קבועות, אך כל זה אם ידעינן שהוא שכיר אבל כיון שאין אנו יודעים שהוא שכיר אין עליו זה הדין והתקנה ומקשה שם דא"כ גבי שומר נמי דהא זה גזיה"כ דשומר א"צ הודאה וא"כ נימא דאם אין שם עדים שהוא שומר שוב לא שייך עליו זה הדין כלל והך להד"ם דקאמר שם י"ל דר"ל על השמירה דלא קיבל עליו דין שמירה ועיין במש"כ רבינו בהל' שכירות פ"ב ה"י וי"א היכא שיש שם הכחשה בשמירה גופא ועיין שם בפ"ו ה"ב וג' ובדברי הראב"ד שם בהשגות, ולכך בכתובות שם ד' כ"ז ע"ב גבי עובדא דר"ז בן הקצב לא נתייחד עמה אף דהוא עצמו ידע שהיא טהורה. וכן יהיה נ"מ במה דמבואר בכתובות ד' ל"ו ע"ב דהמעיד על השבויה לא ישאנה, וא"כ למה ליה לומר שם ד' כ"ז ע"ב מחמת דאין אדם מעיד על עצמו תיפוק ליה דלא גרע מהך דהמעיד בה לא ישאנה וצ"ל דהא מבואר בתוספתא דיבמות דאם נשא לא תצא ע"ש בפ"ד וה"נ כדיעבד דמי ועיין כאן ד' י"ד ע"א גבי ארוס כו':