האומר דמי וכו'. כ"כ דמבואר בגמ' כאן דף י"ח ע"א דאזלינן בתר שעת נתינה ע"ש והנה רבינו לא הביא זה וע"ש בתוס'. ובתוס' ב"ק דף ס"ו ע"א וע' בתוס' ב"ק פ"ג דמבואר שם דגבי נזקין אזלינן בתר שעת הנזק. אך באמת י"ל דרבינו ס"ל דהך שיתן כשעת נתינה ר"ל לאפוקי אם מת קודם השומא וזהו מה דמבואר במשנה והובא כבר לעיל פ"א הכ"ב. ויהיה נ"מ בזה להך דין דלק' ה"ה גבי האומר משקלי עלי דאם נימא דהטעם משום דאין עליו תורת דמים וא"כ זה לא שייך רק גבי דמי עלי ואדרבה גבי משקל י"ל דחמיר יותר לאחר מיתה משום דמת משקלו יותר כמבואר בגיטין דף נ"ו ע"ב ותוס' כאן דף י"ט ע"ב. אבל אם נימא דכ"ז שלא שקל אותו אין עליו חיוב כלל שוב י"ל דגם גבי משקל כן גם י"ל דשוב אינו נקרא משקלו. אך מלשון רבינו לק' ה"ח מוכח דהיורשים חייבים גבי משקלי ומשמע שם דקאי אהאומר משקלי עלי ע"ש והוה כמו האומר דמי בהמה זו עלי דאף אם מתה צריך ליתן דמיה וכמש"כ לעיל. והנה באמת לכא' י"ל דרק גבי דמי עלי דזה צריך אומד בעשרה דזה הוה שומת בי"ד וע' מש"כ רבינו לק' פ"ח ה"ב אבל גבי משקלי עלי זה לא הוה רק גילוי מילתא וכמו דאמרינן כאן דף כ' מי איכא דלא שוי ד' זוזי וה"נ גבי משקל כה"ג דלא הוי אלא גילוי מילתא וכע' דאמרינן בב"ב דף פ"ד ע"ב גבי פסק ולא מדד וכ"מ ובזה י"ל אמאי ס"ל לרבינו בה"ח דגבי יורשים די בפחות שבלשונות דהא מבואר במנחות דף ק"ח ע"ב או שאמר לו אבא ושם לא ר"ל כפירש"י שהקדיש אחד מהם דא"כ איך די בהגדול ניחוש ג"כ לבינוני ע"ש וע"כ דר"ל דקיבל עליו להקדיש ומ"מ אמרינן דגם בזה צריך להקדיש הגדול וע' במש"כ רבינו בהל' מעש"ש פ"ו ה"ד. וכן אמאי לא כתב רבינו זה על ה"י כאן אך הטעם כך דס"ל דגבי מת לא שייכא הני לשונות דה"ח רק מ"מ ס"ל כמש"כ מי איכא גברא דלא שקיל כך וכך וכאן לא שייך תירוץ הגמ' דבעי אומדנא דכאן לא מעכב זה דהוה רק גילוי מילתא ולכך נותן כפחות שבלשונות וע' בגיטין דף י"ג ע"א אי חישינן למנה קבור ובשם דף ס"ו ע"א גבי גניבא ודמי חמרא ע"ש ברש"י ותוס' ור"ן וב"ב דף קמ"ח ע"ב ובתוס' שם וא"כ לפ"ז אם אמר על אחר כה"ג ומת גם היורשים צריכים ליתן לחומרא: