צריך שיחתמו שני עדים כשרים למטה משיטה התחתונה של גט ולא יניחו כדי אויר שני גיטין בין חתימתם לשיטה התחתונה ואם הניחו אויר שני שיטין הגט פסול והרמב"ם כתב שאם יש עדי מסירה כשר אפילו אם הניחו שני שיטין והראב"ד השיג עליו כי שמא תתן תנאי בגט באותן ב' שיטין ותוציא גיטה בעדי חתימה ונמצא זה במזוייף מתוכו דאתו למימר שסומכין על עידי חתימה ויתחילו בראש השיטה שלא ישאר חלק בגליון הגט לפני חתימתן ולא יהיה בין הגט לחתימת העדים כתוב שום דבר אחר שאינו מענין הגט דאיכא למיחש שמא לא כיונו העדות לחתום אלא על אותו דבר כדאמרינן כתוב למטה בגט שאלו בשלומה פסול שמא לא חתמו אלא על שאלת שלום אבל אם כתב ושאלו כשר שהוי"ו חוזר על של מעלה ועל הכל חתמו וכן כל כיוצא בזה חתמו בראש הגט או מצדו בימינו או בשמאלו או מאחוריו פסול אלא למטה דוקא ואף כשחתמו למטה צריך שיהא גב החתימה כלפי הגט ולא תהיה רגלי החתימה כלפי הגט לפיכך כתב ב' גיטין באורך הדף ראשו של זה בצד ראשו של זה וחתמו באמצע שניהם פסולים שהרי הם כב' ראשי הגיטין ואם כתבן זה תחת זה כסדר והעדים בין שניהם העליון כשר ואם כתב סופו של זה בצד סופו של זה והעדים באמצע את שהעדים נקראים עמו שתבא גב חתימתן כלפי כתב הגט כשר ובכולן כתב הרמב"ם שאם יש כאן עידי מסירה שהוא כשר: שייר מקצת הגט וכתבו בדף השני שכתבו בב' דפין זה אצל זה והעדים חתומים תחת חצי השני כשר והוא שיהיה ניכר בקלף שלא נחתך ממנו כלום אלא שהסופר כיון לכך מתחילה אבל אם אינו ניכר פסול דשמא שני גיטין היו כתובים זה אצל זה השמאלי נכתב בגובה של המגילה יותר מהימיני והיה שום תנאי בימיני למטה וחתם התחתון מהימני והעליון מהשמאלי וכיון אותם ביחד: וכתב הרמב"ם שאפילו אם מסרו בפני עדי מסירה שיהא ספק מגורשת ואיני יודע למה כיון שיש כאן עדי מסירה הם זכורים אם היה בו תנאי ואפשר שרוצה לומר שאנו חוששין שהסופר מעצמו עשה כן מפני שנזדמן לו הענין בכך כתב שני גיטין בב' דפין במגילה אחת זה אצל זה והעדים יוצאין מתחת זה לזה את שהעדים נקראים עמו כשר כגון אם שמם תחת הימיני ושם אביהם תחת השמאלי אז הימיני כשר ואם שמם תחת השמאלי ושם אביהם תחת הימיני כגון שחתמו בשני שיטין כזה אז השמאלי כשר חמשה שכתבו ה' גיטין לחמשה נשותיהן אם כתבו בכלל שכתבו בכך וכך בשבת גירש פלוני לפלונית ופלוני לפלונית פירוש אחר שכתב הראשון גירש ופלוני לפלונית מסיים כל ענין הגט וכן אמר כל חד לאשתו אחר שכתב גירש פלוני לפלונית פטרית ושבקית ותרוכית יתיכי וכל טופס הגט וב' עדים חתומים למטה כולן כשרים ותנתן המגילה ליד כל אחת ואחת ודוקא שכתב ופלוני בוי"ו שהוא מחברו אבל אם כתב פלוני בלא וי"ו אין כשר אלא האחרון וכתב הרמב"ם ותנתן לכל אחת בעידי מסירה ואם אין שם עידי מסירה כלל כל מי שתצא מגילה זו מתחת ידה מגורשת ולמאי דבעינן למכתב שכל גט שבא לפנינו חתום אין צריך לבקש אחר עדי מסירה ואם לא נמסר בפני עדים פסול אפילו עדים חתומים בו ה"נ אין צריך שיהו עדי מסירה לפנינו אלא כולן מתגרשות בו ואחת תתפוש אותו בשביל כולן או תתן אותו לכל אחת כשתצטרך לה ואם אין שם עדי מסירה כלל אין שום אחת מתגרשת בו אפי' אותה שיוצאה מתחת ידה אבל אם כתב בכך וכך גירש פלוני לפלונית והשלים הגט והתחיל אחר תחתיו באותה המגילה וכתב ביום זה או בכך וכך גירש פלוני לפלונית והשלים הגט וכן בכולן והעדים חתומים מלמטה אין מתגרשות בו אלא אותה שגיטה למטה שהעדים חתומים על גיטה גם בזה כתב הרמב"ם אם נתנה מגילה זו לכל אחת בעדי מסירה כולן מתגרשות ואם אין שם עדי מסירה אין מתגרשות בו אלא אותה שגיטה באחרונה כתב אנו פלוני ופלוני מגרשין נשותינו פלונית ופלונית והשלים הגט אין שום אחת מהן מתגרשות שאין ב' נשים מתגרשות בגט אחד ואם חזר ופירש אח"כ בגט פלוני מגרש פלונית ופלוני לפלונית כולן כשרים ותנתן לכל אחת ואחת וכתב הרמ"ה דה"ה נמי אם כתב פלוני מגרש פלונית ופלוני לפלונית הוי ב' נשים בגט אחד אא"כ סיים על כל אחד ואחד כל ענינו של גט כדפרישית לעיל כשחותם העד צריך לפרש שמו ושם אביו כגון יוסף בן יעקב עד כתב יוסף עד או בן יעקב עד או יוסף בן יעקב ולא כתב עד כשר אבל כתב יוסף לבד ולא כתב עד פסול ומיהו אם היו שני גיטין בשני דפין זה בצד זה וחתם באחד יוסף לבד וחתם בשני בן יעקב עד שניהם כשרים שעד שכתב בשני הוא חוזר ג"כ על הראשון והוה ליה כאילו כתב יוסף עד: ולא יחתמו אלא זה בפני זה ואם חתמו זה שלא בפני זה פסול ומיהו כתב ר"ת חתמו שנים זה בפני זה ורוצה להחתים בו שלישי שלא בפניהם שפיר דמי נכתב הגט בכתב עברי ועדיו חתמו בכתב יונית או איפכא או שעד אחד חתם עברית והשני יונית כשר וכתב הרמב"ם ז"ל והוא שיהו העדים מכירין לשון הכתב והכתיבה אבל אם היה קצת הגט בלשון אחד ומקצתו בלשון אחר פסול: עדים שאין יודעים לקרות אחד קורא בפניהם והם חותמים וכתב הרמב"ם והוא שיכירו לשון הגט ונראה דאפי' אין מכירין לשונו אם הקורא לפניהם מתרגמו לפניהם שפיר דמי ודוקא בגיטי נשים הקילו בכי האי גוונא משום עיגונא אבל בשאר שטרות לא יסמכו על אחד שיקרא לפניהם עד שיהיו שנים או ראש ב"ד וסופר שלו כההיא דר"נ שהיה דיין מומחה וסופר ב"ד קורא לפניו וחותם ואם אין העדים יודעים לחתום רושמין להם צורת האותיות על הגט באבר או בדבר אחר שאין רישומו ניכר שפסול לכתוב בו והם ממלאים אותו בדיו אבל אין רושמין להם בדבר שכשר לכתוב שא"כ כתב העליון אינו כלום ולא הקילו לעשות כן אלא בגיטי נשים אבל בשאר שטרות דיין המחתים אותם בכי האי גווגא מנגדינן ליה והשטר כשר והרמ"ה כתב דאפי' בגט לא שריא לכתחילה אלא לקרוע להם נייר חלק אבל לצייר להם אפי' ברוק לא וכ"ש באבר או במי מילין אפי' על גבי מי מילין דלא דכיון שרישומו ניכר לפי שעה גזרינן אטו סיקרא וכיוצא בו ודוקא לכתחלה אבל בדיעבד שציירו להם ברוק או באבר או במי מילין כשר ותתגרש בו לכתחילה אבל ציירו להם במיא דאברא או בעפצא על גבי מגילתא דלא עפיצא וכל כיוצא בזה שהתחתון כתב וחתמו עליו אע"פ שהעליון ניכר יותר אינו גט ואם נתגרשה בו פסולה לכהונה ופי' מקרעין הנייר פי' הרמ"ה לא שישרטו להם צורת האותיות של שמותיהן על הנייר של הגט והם ימלאו השרטים דיו אלא חותכים צורת האותיות של שמותיהן בנייר חלק בפני עצמו ונותנין אותן על גב הגט במקום שיש להם לחתום והם ממלאים הקרעים דיו והוא עובר דרך הקרעים ונרשם בגט וכן פר"ח גט שחתמו בו כותיים או שאר פסולים או אפילו אחד כשר ואחד פסול ה"ז פסול אפילו יש כאן עידי מסירה שהרי הוא מזוייף מתוכו חתם בו הסופר שכתבו ועד אחד עמו פסול לדעת התוס' לפיכך אם אמר לשנים כתבו גט ותנו לאשתי לא אמר כלום כי הסופר היה צריך לחתום עם הב' וזה א"א ואם חתמו בו ב' והסופר כתב א"א הרא"ש ז"ל לכתחילה אין לעשותו אבל בדיעבד כשר אבל הרמב"ם מכשיר חתם הסופר ועד וכן פסק הרמ"ה: נעשה בערכאות של עכו"ם ועידי עכו"ם חתומים עליו פסול אפי' כתבו ישראל ונמסר בעידי מסירה ישראל ושמות עדי העכו"ם החתומים בו מובהקים וניכר לכל שהם עכו"ם וליכא למיחש דילמא אתי למסמך עלייהו אפילו הכי פסול והראב"ד מכשירו אפי' לכתחלה ור' חננאל פוסלו לכתחילה ומכשירו בדיעבד וא"א הרא"ש ז"ל כתב כסברא ראשונה אבל אשה שמביאה גט לפנינו שנתגרשה בו לינשא בו ושמות עדיו כשמות עכו"ם אם הם שמות שאין דרך ישראל לקרות בהן כלל תינשא בו שודאי ישראל הן שלא היו טועים מחתימי הגט להחתים שמות כאלו אם לא שידעו שישראלים הם ואם הם שמות שדומין קצת לשמות ישראל חיישינן שמא טעו מחתימי הגט והם סבורין שהם ישראל ושמא עכו"ם היו ולא תינשא בו גט שאין עליו עדים אפי' ניכר שהוא כתב יד הבעל או שאין עליו אלא עד אחד אפי' ניכר כתיבת הגט שהיא כתיבת יד סופר ב"ד או אפילו שהיא כתיבת יד הבעל פסול ומיהו אם ניסת בו לא תצא אפילו אין לה בנים: