הבעל שאומר גירשתי את אשתי אינו נאמן אפילו מכאן ולהבא וחוששין לדבריו שאם מת חולצת ולא מתייבמת וכתב הרמב"ם אפילו הודתה לו שגירשה אינו נאמן שמא מכוין לקלקלה או גירשה בגט פסול והיא אינה יודעת או שמא תעיז פניה כיון שהוא מאמינה לפיכך אומרים לו אם אמת הדבר הרי אתם קיימים גרשה עתה בפנינו ואם היא אומרת לו גרשתני והוא מכחישה נאמנת שאין האשה מעיזה פניה לומר לבעלה גרשתני אבל שלא בפניו מעיזה ואינה נאמנת אפי' אם ניסת או נתקדשה וכשבא מכחישה החזיקה בדבריה ואומרת לו שגירשה אינה נאמנת שלהחזיקה דבריה אומרת כן ואינה צריכה גט מהשני ואפי' אם היא בפניו אם היה קטטה ביניהם או שתובעת כתובתה דאיכא למימר שאומרת כן כדי לגבות כתובתה אינה נאמנת ואם ב' עדים אומרים שנתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה הרי היא בחזקת אשת איש ואפילו אם הבעל לפנינו ואומרת לו גרשתני אינה נאמנת כיון שעדים מסייעין לה חיישינן שמא מעיזה פניה ואצ"ל זינתה תחלה שאינה נאמנת ומ"מ אם נישאת לא תצא אפי' אם נישאת אחר שבאו אותם שאומרים שלא נתגרשה בד"א כשאומרת שנתגרשה זה כמה ימים דאיכא למימר אבד גיטה ונישאת לאחד מעידיה ואומרת ברי לי שגרשני אבל אם היא אומרת שנתגרשה היום אפילו אם נישאת תצא שאומרים לה אם אמת שגרשך היום הראה גיטך וכן אם נישאת לאחר שאינו מעידיה או שאינה אומרת ברי לי שגרשני אפילו אם ניסת תצא כיון שהיא ספק א"א והולד ספק ממזר: שנים אומרים ראינו שנתגרשה ושנים אומרים לא ראינו שנתגרשה אפי' אם הב' שאומרים לא ראינו דרין עמה בחצר ה"ז לא תינשא ואם ניסת לא תצא והולד כשר שאיפשר שגירשה בצינעא אחד אומר נתגרשה ואחד אומר לא נתגרשה לא תינשא ואם נישאת אם היתה בחזקת א"א תצא בכל ענין ואם לא היתה בחזקת א"א אלא על פיהם אם יש הכחשה בעדותן כגון שאחד אומר נתגרשה ואחד אומר מעולם לא היו בה ספק גירושין תינשא לכתחילה ואם אין הכחשה בעדותן כגון שזרק לה גט אחד אומר קרוב לו ואחד אומר קרוב לה אם נישאת תצא לא היתה בחזקת אשת איש ובאה לפנינו ואומרת אשת איש הייתי וגרושה אני נאמנת כתב הר"ר יונה דוקא בתוך כדי דיבור אבל לאחר כדי דיבור לא מהימנא אא"כ נותנת אמתלא לדבריה והרמ"ה כתב שא"צ תוך כדי דיבור ומ"מ צריך שתאמר כן קודם שיסתלקו מאותו ענין כל זמן שתעסוק בו בתוך כדי דיבור של דיבור אחרון ונ"ל שא"צ לא לזה ולא לזה כיון שאינה עוקרת דבריה הראשונים אלא מוספת עליה לומר נתגרשה וכיון שלא ידענו שהיתה אשת איש אלא על פיה נאמנת ואם יש עדים שהיתה אשת איש אינה נאמנת ואם נישאת תצא ואפי' אם נשאת קודם שבאו העדים שהעידו שהיא אשת איש אבל פסולה לכהונה על פיה לעולם ואם מת חולצת ולא מתייבמת שחוששין לדבריה יש לה שני עדים שנתגרשה מתירין אותה לינשא על פיהם אפילו אינה מוציאה גיטה וכן אם מוציאה גיטה מתירין אותה לינשא על ידו ואם יבא הבעל ויערער ויאמר לא נתתיו לה אלא ממני נפל אינו נאמן כיון שמודה שכתבו והרי הוא יוצא מתחת ידה: ערער לומר שנתנו על תנאי ולא נתקיים או בתורת פקדון או שהוא מזוייף ולא כתבו מעולם יתקיים בחותמיו או בעידי מסירה ואם לא יתקיים אינה מגורשת להיות מותרת לאחרים אבל פסולה לכהונה על פיה כתב בעל העיטור אפילו אם יתקיים בחותמיו אם העדים מערערים עליו פסול הוא עד שיתברר דתרי ותרי נינהו ואיני יודע מה בירור יש אחרי הקיום כיון דחשיב כתרי ואפילו אם תביא מאה כתרי דמי אלא ודאי אין אחרי הקיום כלום דבתר בי דינא לא דייקינן: שאלה לא"א הרא"ש ז"ל ששאלת על גט שהוא מקוים במעשה ב"ד וז"ל במותב תלתא הוינן כדנפקא פלוני קדמנא גט כשר ועדיו כשרים ועדיו פלוני ופלוני ומערערים עתה על הגט לפוסלו שמביאים עדים שמעידים על אחד מעידי הגט שגנב ויש עדים שעשה תשובה והתשובה שראוהו מתענה ומניח תפילין וגם שבאה שבועה לידו ולא רצה לישבע ועוד עד אחד מעידי הגט אומר שכשצוה הבעל לכתוב הגט לא צוה לחתום וגם הסופר מעיד כן תשובה אם באו עדים שגנב הרי זה פסול והגט אינו גט ואע"פ שלא הכריזו עליו שהוא פסול מקודם שחתם ומה שאמרו עליו שעשה תשובה שהתענה ולא רצה לישבע כל זה אינו תשובה להכשירו עד שיעשה תשובה בממון שגנב והדיינין שכתבו שהגט ועדיו כשרים ישאלו למה כתבו שהגט ועדיו כשרים דאם יאמרו ידענו שגנב וגם ידענו שעשה תשובה והחזיר הממון שגנב הרי הגט כשר אבל אם יאמרו לא ידענו שגנב או שמא עשה תשובה הרי לא העידו על כשרותו והגט פסול ועוד כיון שהעיד הסופר שלא צוה לחתום וכן עד אחד אומר כן הגט פסול ואפי' אם כתב יד העד יוצא ממקום אחר נאמן לומר לא צוני לחתום ולבטל עדותו: