בעניני תורתו תורתו ר"ל החיוב שהוא חייב לאלהים מצד הטובה הכללית כפי הבנתו והמיוחדת לו, וכנזכר בסמוך בראש פ"ב ולכך אמר תורתו בוי"ו:
ועולמו הוא ענין הנהגתו בעולמו הזה שאמנם התורה והעולם כמו הפכיים, וכמו שאמרו אוי לי מיצרי אוי לי מיוצרי, ואושר האדם הוא שיתנהג בדרך ממוצע בין התורה והעולם וכל פנות שהוא פונה לעיין לעולמו לא יצאו מצווי התורה ואזהרתה ומאחר שהדבר כן הנה בכל הימים צריך האדם לבקש חשבונות בנפשו בין התורה והעולם אם לא עשק דבר מה מן התורה להנאות העולם:
בינו ובין שכלו בין הנפש והשכל שהם ג"כ מתנגדים, וכנזכר בפ"ה משער עבודת אלהים בהתוכחות שניהם:
מה שיש לו מן העבודה לאל שהוא חייב בה:
ומה שיש עליו ומה שנשאר חייב לו יתברך מן ההודאה ועבודה על תגמוליו:
והשבות אל לבבך וגו' לעיל מניה כתיב מפליאות טובות האל עלינו בקחת אותנו לעם ונתן לו תורתו וארצות גוים ועמל לאומים ועל זה אמר וידעת היום וגו' כי ה' הוא האלהים ר"ל שתחשוב עם נפשך בגדולתו יתברך ושאין עוד מלבדו ובודאי עשה לך כל הטובות בנדבה ללא יתרון שקדם לך עד שיחוייב לך כל זה וכנזכר בדברי המחבר בסמוך בחשבון הראשון ולכך כתיב אח"ז ושמרת את חקיו ואת מצותיו לשלם על הטובות הגדולות האלו:
טעמו וראו כי טוב ה' ר"ל הבינו היטב איך ה' מטיב לנו וכתיב בתריה אשרי הגבר יחסה בו:
לא זכרו את ידו יום אשר פדם מני צר:
זכור ימות עולם וגו' בהנחל עליון גוים וגו':
זכרתי ימים מקדם הגיתי בכל פעלך במעשה ידיך אשוחח:
אשא דעי למרחוק ולפועלי אתן צדק. ומכל אלו הכתובים נלמוד שצריך האדם לחשוב אם יצא ידי החובות שחייב לבוראו בערך תגמוליו עליו: