ר' שמעון אומ' הסך יין של תרומה שוגג, משלם את הקרן ואינו משלם את החומש. האוכל תרומה נקורה, והשותה יין מגולה, משלם קרן וחומש. נזיר ששתה יין של תרומה שוגג, משלם את הקרן ואינו משלם את החומש. אכל תרומה ביום הכפורים, משלם קרן וחומש. יין וחומץ, משלם קרן וחומש.
האוכל תרומה טמיאה משלם דמי עצים לכהן. אבא שאול אומ' כל דבר שיש בו שוה פרוטה חייב בתשלומין. אמרו לו לא אמרו שוה פרוטה אלא בהקדש בלבד.
אחד האוכל ואחד השותה ואחד הסך. אכל חזר ואכל, אם יש מתחלת אכילה ראשונה ועד סוף אכילה אחרונה כדי אכילת פרס, מצטרפין, ואם לאו אין מצטרפין. שתה חזר ושתה, חזר ושתה, חזר ושתה, אם יש מתחילת שתייה ראשונה עד סוף שתייה אחרונה כדי שתיית רביעית, מצטרפין, ואם לאו אין מצטרפין. כשם שאכילה בכזיית, אף שתייה בכזית. אכילה ושתייה אין מצטרפין.
אכל כזית אפי' מחמשת המינין הרי אילו מצטרפין. אכל כחצי זית ונודע לו, וחזר ואכל כחצי זית אחר ממין אחר, הרי אילו אין מצטרפין. כשם שאין נותנין תרומה אלא לכהן חבר, כך אין משלמין קרן וחומש אלא לכהן חבר.
האוכל תרומת עם הארץ (נוטל תרומת עם הארץ דמים ומפייס) משלם קרן וחומש לכהן חבר, וחבר נוטל דמים ומפייס את עם הארץ.
תרומת חבר ותרומת עם הארץ שנתערבו, כופין את עם הארץ למכור את חלקו.
האוכל תרומה טהורה, משלם מן החולין טהורין. שלם מן החולין טמאין מהו. סמכוס או' בשוגג תשלומיו תשלומין, במזיד אין תשלומיו תשלומין. וחכמים או' בין בשוגג בין במזיד תשלומיו תשלומין, ויחזור וישלם מן הטהורין. ישראל שנתנו לו תרומה מבית אבי אמו ואכלה, וכן לבעל חוב בחובו, וכן לאשה בכתובתה, משלם קרן וחומש לכהן חבר, וחבר עונה אותן דמים.
הגונב תרומת הקדש ולא אכלה, משלם את הקרן ואינו משלם את החומ', וכפל אין בה, שנ' ישלם שנים לרעהו, ולא להקדש. אכלה, משלם שני חומשין, קרן וחומש מן החולין, והן נעשין קדש בתרומה. קרן נותן לגזבר וחומש לבעלים. בקרן זה מועלין, בחומש זה אין מועלין. חומש שני, תרומה ודמיי תרומה, נותן לגזבר וחומש לבעלין. ר' מאיר מחייב בקופה שנייה בחלה. ר' יוסה פוטר, וחכמים או' מדומע פטור מן החלה, ספק מדומע נאכל משם דמע וחייב בחלה.
ר' ליעזר או' משלמין ממין על שאינו מינו, ובלבד שישלם מן היפה על הרע. כיצד אכל שעורים ומשלם חטים, גרוגרות ומשלם תמרים תבוא לו ברכה. ר' עקיבא אומ' אין משלמין אלא ממין על מינו. ר' לעזר אמ' כשם שמשלמין מן החדש על הישן, כך משלמין ממין על שאינו מינו.
האוכל את הטבל, משלם מן הלקט מן השכחה ומן הפאה ומן התבואה שלא הביאה שליש דברי ר' ליעזר. ר' עקיבא או' אין משלמין מהן, שאין משלמין מדבר שלא בא לעונת המעשרות. אמ' ר' נתן היה ר' ליעזר או' ימתין עד שתצא שבת ויצא לחצר ויגמור.
ר' יהושע אומ' דם שעל הככר, גורר את מקומו ואוכל את השאר. נמצא בין שניו, משפשפו ואינו חושש. האוכל את הדירה ואת הנמלה ואת הכינה שבתבואה חייב. את הזיז שבעדשין, ואת יתושין שבכליסין, ואת התולעין שבתמרים ושבגרוגרות פטור. פרשו וחזרו, חייב. את התולעין שבעיקרי אילנות, ואת הקפא שבירק חייב. יבחושין שביין ושבחומץ הרי אילו מותרין. אם סינן, הרי אילו אסורין. ר' יהודה או' המפנין את היין ואת החומץ, והמברך על החמה הרי זה דרך אחרת.
הציר והחומץ והמורייס והשמן והדבש מותרין משום גלוי. ור' שמעון אוסר. אמ' ר' שמעון אני ראיתיו ששתה ציר בצידן. אמרו לו אין ראיה מן השוטין.
משמרת אסורה משום גלוי. ר' נחמיה או' אם היתה תחתונה מכוסה, אע"פ שעליונה מגולה הרי זו מותרת, מפני שארס של נחש דומה לספוג ועומד במקומו. עיסה שלשה במים מגולין, אפילו היא של תרומה תשרף, ואין צורך לומר של חולין. ר' נחמיה או' אפאה הרי זו מותרת, מפני שארס של נחש כלה באור. מי כבושין, מי שלקות, מי תרמוסין, אין בהן משום גלוי. מים ששרה בהן כבושין, שלקות, ותורמסין, אם יש בהן נותן טעם מותרין, ואם לאו אסורין. מים שהדיח בהן עובטין ודרמסקניות לחולה, אין בהן משום גלוי. מים שנתגלו וחיממן אסורין משום גלוי. מים חמין כל זמן שמעלין הבל אין בהן משום גלוי.
מים מגולין לא ישפכם ברשו' הרבים, ולא יגבל בהן את הטיט, ולא ישקה מהן (את) גוי ולא בהמת אחרים, אבל משקה הוא בהמת עצמו. מים מגולין לא ירבץ בהן את הבית, ולא ירחץ פניו ידיו ורגליו. אחרים או' לא אמרו אלא בזמן שיש בו סרטה. וכמה הן, בקרקעות ארבעים סאה, אחרים או' סאתים, בין מכונסין בין מפוזרין. ר' נחמיה או' כדי שתחא חבית של שועין מתמלא מהן. מעין כל זמן שהוא מושך אין בו משום גלוי. אמ' ר' ישמעאל בי ר' יוחנן בן ברוקה מעשה שהלך ר' יוחנן בן ברוקה אצל ר' יוחנן בן נורי לבית שערים ומצא גבי שאין בו שלשת לוגין, ושחה ושתה ממנו. היין בין בכלים בין בקרקע אסור.
מעשה ונמצא נחש מת בבור יין, ובאו ושאלו את ר' יהודה בן בבא והתיר להם את הבור. יין תוסס כל זמן שהוא תוסס אין בו משום גלוי. וכמה תוסס, שלשה ימים.
לגין שהניחו בתיבה ובשידה ובאלפסנה הרי זה אסור. בדקן והניחן הרי זה מותר. לגין בתיקן הרי זה אסור. בדק והניח הרי זה מותר. נתנו בבור, אפילו עמוק מאה אמה, הרי זה אסור. נתנו במגדל, אפי' גבוה מאה אמה, הרי זה אסור. נתנו בטרקלין, אפי' מפוייח, אפי' מסוייד, הרי זה אסור. מכסין ולא פוקקין ואם היה פקק חץ בה הרי זה מותר. כמה יהא בנקב, כדי שתכנס בו אצבע קטנה של קטן. נקורי תבשיל, וקלח של כרוב, וכל דבר שיש בו לחה, אסור. ר' שמעון בן מנסיא או' זורק את הניקור ואוכל את השאר. פטריות אסורות מפני סכנת נפשות. נקר בתאנה ונעשית גרוגרת, בתמרה ונעשית יבשה, שתיהן מותרות.
ראה צפור מנקר בתאנה, ועכבר מנקר באבטיח, שניהן אסורין, שאני או' שמא נקורין [היו]. אבטיח שנקר ואכלו המנו עשרה בני אדן, השאר הרי זה אסור. וכן הבית שנתגלה ושתו הימנו עשרה בני אדם, השאר הרי זה אסור.
אין מערבין תלויות זו בזו, אבל מערבין תרומה שניטמאת בולד הטומאה עם תרומה שניטמאת באב הטומאה, אע"פ שמוסיפין טומאה על טומאתה. אם אמ' על תלוייה טהורה היא, הרי זו טהורה. אם אמ' הריני מניחה עד שאשאל עליה, הרי זו טמאה. נולד לככר ספק טומאה ובתוך ידו ספק טומאה שעל גבי השלחן, נוטלה ומניחה במקום המוצנע.
חבית שנשברה בגת העליונה ובתחתונה טמיאה, הכל מודים שתרד ותדמע, ואל ידמענה ביד.
סיעה של בני אדם שאמרו להם גוים תנו לנו אחד מכם ונהרגהו, ואם לאו הרי אנו הורגין את כולכם, יהרגו כולן ואל ימסרו להן נפש אחת מישראל. אבל אם ייחדוהו להם, כגון שייחדו לשבע בן בכרי, יתנו להן ואל יהרגו כולן. אמ' ר' יהודה במי דברים אמו' בזמן שהוא מבפנים והן מבחוץ, אבל בזמן שהוא מבפנים והן מבפנים הואיל והוא נהרג והן נהרגין, יתנוהו להן ואל יהרגו כולן. וכן הוא אומ', ותבא האשה אל כל העם בחכמתה וגו', אמרה להן הואיל והוא נהרג ואתם נהרגין, תנוהו להם ואל תהרגו כולכם. ר' שמעון או' כך אמרה להם, כל המורד במלכות בית דוד חייב מיתה.