אין עוקרין בהמה חיה ועוף מרשות היחיד ואצ"ל מרשות הרבים אבל דוחין בהן עד שיכנסו כופין את הסל בפני האפרוחים שיעלו ושירדו עליה ואסור לטלטלו. The precepts were given to Israel for no reason other than for Israel to stay alive, for it is said of the precept, "Which if a man do, he shall live by them" (Lev. 18:5) - live by them and not die by them. Therefore, when there is danger to life, no precept is to be insisted on except those prohibiting idolatry, unchastity, and murder. When does the rule apply? Not in a time of religious persecution. But during a time of religious persecution, a man must be willing to give up his life even for the least demanding of precepts, as it is said, "You shall not profane My Holy Name - I am to be hallowed among the children of Israel" (Lev. 22:32).
כיצד מסייעין את הבהמה בי"ט נופחין [בחוטמיו] ונותנין דד לתוך פיו ואוחז בולד שלא יפול רשב"ג אומר מרחמין היינו על בהמה טהורה ביו"ט קושרין את הטבור ר' יוסי אומר נוהגין היינו אף חותכין טומנין את השליא כדי שלא יוצן הולד כגון בספל של שמן ובכסות ובקופה של תבן ומהלקטין למילה ר' יהודה אומר אם לא הלקיט חייב מיתה וכורך עליה חוטי צמר וחוטי פשתן ובלבד שלא יקשור ומזלף עליה את החמין ולא עוד אלא שאדם מזלף את החמין ע"ג מכתו.
כל זמן שעוסק במילה חוזר אף על [הציצין] שאין מעכבין את המילה פירש אין חוזר אלא על ציצין המעכבין בלבד.
[בן ז' דוחין עליו את השבת בן ח' אין דוחין עליו את השבת ספק בן ז' ספק בן ח' אין דוחין עליו את השבת בן ח' הרי הוא כאבן ואין מטלטלין אותו אבל אמו שוחה עליו ומניקתו אין גודר טומאה מן המת לא באדם ולא בכלים אין מטמא לא בזיבה ולא בצרעת אין זוקק ליבום ואינו פוטר מן היבום ואינו מאכיל בתרומה ואין פוסל [בתרומה] ואינו נוחל ואינו מנחיל פירש ממנו אבר הרי הוא כאבר מן החי ובשר הרי הוא כבשר מן החי זה הכלל כל זמן שהוא חי אינו לא כחי ולא כמת מת הרי הוא כמת לכל דבר ואיזהו בן ח' כל שלא כלו לו חדשיו ר' אומר סימניו נכרין בו צפורניו ושערו שלא גמרו וכדרך שבן ח' באדם נפל כך בן ח' בבהמה גסה נפל וכן ד' בדקה ר"ש אומר כל ששהה שלשים יום באדם אינו נפל שנא' (במדבר י״ח:ט״ו-ט״ז) ופדויו מבן חודש תפדה וכל ששהה ח' ימים בבהמה אינו נפל שנאמר (ויקרא כ״ב:כ״ז) ומיום השמיני והלאה ירצה וגו'].
[ניסת לראשון ומת לשני ומת לשלישי לא תנשא דברי ר' רשב"ג אומר] לשלישי תנשא לרביעי לא תנשא היתה יולדת זכרים והן נמולים ומתים מלה ראשון ומת שני ומת שלישי [לא תמול דברי רבי רשב"ג אומר] שלישי תמול רביעי לא תמול מעשה בד' אחיות בצפורי שמלה ראשונה ומת שניה ומת שלישית ומת [בא] מעשה לפני רשב"ג ואמר רביעית לא תמול אמר ר' נתן כשהייתי במדינה של קפוטקיא היתה שם אשה אחת שהיתה יולדת זכרים והן נימולין ומתים מלה ראשון ומת שני ומת שלישי הביאתו לפני ראיתיו שהיה ירוק נסתכלתי בו ולא מצאתי בו דם ברית אמרו לי מה אנו למולו אמרתי להם המתינו לו עד שיכנס בו דם המתינו לו ומלוהו וחיה והיו קורין אותו נתן הבבלי על שמי].
[המשוך צריך שימול ר' יהודה אומר משוך לא ימול מפני שהוא מסוכן אמרו לו הרבה מלו בימי בן כוזיבא והיו להם בנים ולא מתו שנאמר (בראשית י״ז:י״ד) המול ימול אפי' מאה פעמים ואומר (שם) את בריתי הפר לרבות את המשוך].
מי שנולד מהול וגר שנתגייר מהול ותינוק שעבר זמנו ושאר כל הנימולין אין מלין אותן אלא ביום ר"א בר"ש אומר [בזמנן] אין מלין [אותן] אלא ביום עבר [זמנן מלין אותן] בין ביום בין בלילה רשב"ג אומר אם היה מסורבל בבשר רואין אותו בשעה שמתקשה אם נראה ערל מלין אותו ואם לאו אין מלין אותו.
[א"ר יוסי מנין למילה שהיא במקום פרי שנאמר (ויקרא י״ט:כ״ג) וערלתם ערלתו את פריו ואומר (בראשית י״ז:י״ד) וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ממקום שהולד ניכר אם זכר אם נקבה משם מלין אותו] אר"ש ב"א לא נחלקו ב"ש וב"ה על מי שנולד מהול שצריך להטיף ממנו דם ברית מפני שהיא ערלה כבושה על מה נחלקו על גר שנתגייר כשהוא מהול שב"ש אומרים צריך להטיף ממנו דם ברית ובה"א א"צ.
אר"ש לא נחלקו ר"א ור' יהושע על מי שהיה לו למול אחר שבת ומלו בשבת שהוא חייב על מה נחלקו על מי שהיה לו למול בע"ש ומלו בשבת שר"א מחייב חטאת ור' יהושע פוטר אמר לו ר"א אי אתה מודה במי שהיה לו למול אחר שבת ומלו בשבת שהוא חייב שהחליף [את] זמנו אף מי שהיה לו למול בע"ש ומלו בשבת יהא חייב שכן החליף את זמנו אמר לו ר' יהושע לא אם אמרת במי שהיה לו למול אחר שבת ומלו בשבת שהוא חייב שאינו בקום מול תאמר במי שהיה לו למול ע"ש [ומלו] בשבת יהא חייב שכן בקום מול אמר לו ר"א נותר יוכיח שמאמש בקום אכול ואם אכלו למחר ה"ז חייב אמר לו ר' יהושע לא אם אמרתי בנותר [שאינו] בקום אכול בו ביום תאמר במילה שכל [היום] בקום מול.
מפקחין על ספק נפשות בשבת והזריז ה"ז משובח וא"צ ליטול רשות מב"ד [כיצד] נפל לים ואין יכול לעלות טבעה ספינתו בים ואינה יכולה לעלות יורדין ומעלין אותו משם וא"צ ליטול רשות מב"ד נפל לבור ואין יכול לעלות עוקרין לו חוליא ויורדין ומעלין אותו משם וא"צ ליטול רשות מב"ד תינוק שנכנס לבית ואין יכול לצאת שוברין דלתות הבית ואפילו היו של אבן ומוציאין אותו משם וא"צ ליטול רשות מב"ד מכבין ומפסיקין לדליקה בשבת והזריז ה"ז משובח וא"צ ליטול רשות מב"ד. One who reacts swiftly to a danger to a human life on the Sabbath, and one who is vigilant, behold he is praiseworthy, and one need not obtain permission from the Beit Din. How so? One fell into the sea and he is unable to lift himself up, [or] his ship sank at sea and he is unable to lift himself up -- they may descend and lift him up from there, and there is no need to obtain permission from the Beit Din. [If] one fell into a pit and cannot raise himself out, they may dig out a segment [of earth from the pit, presumably to widen it] and descend and lift him out of there, and there is no need to obtain permission from the Beit Din. An infant that entered a house and cannot get out -- they may break down the doors of the house, even if they were made of stone, and take him out of there, and there is no need to obtain permission from the Beit Din. They may extinguish or place a barrier before a fire on the Sabbath, and one who is vigilant [in doing so], behold, he is praiseworthy, and there is no need to obtain permission from the Beit Din.
מי שנשכו נחש קורין לו רופא ממקום למקום ושוחטין לו תרנגולת וגוזזין לו כרשינין אוכל וא"צ לעשר ד"ר רשב"ג אומר צריך לעשר. One who was bitten by a snake [on the Sabbath] -- they call a doctor for him [to come] from one place to another place, and they slaughter a chicken for him, and they harvest leeks for him to eat, and there is no need to tithe, the words of Rebbi. And Rabban Shimon ben Gamaliel says, one does need to tithe.
מחמין חמין לחולה בשבת בין להשקותו ובין לרפאותו ואין אומרין המתינו לו שמא יחיה אלא ספיקו דוחה שבת ולא ספק שבת זו אלא ספק שבת אחרת ואין אומרים [יעשו] דברים בנכרים ובקטנים אלא בגדולים שבישראל אין אומרים יעשו דברים הללו ע"פ נשים ע"פ נכרים אלא מצטרפין דעת ישראל עמהן. They may heat water for a sick person on the Sabbath, whether for his peace of mind or for medical purposes, and they should not say, "Let us delay [heating it] for him lest he live." Rather, the uncertainty [of his survival] overrides the Sabbath, and not just the uncertainty on this Sabbath, but rather the uncertainty on [even] another Sabbath. And they should not say, "Let Gentiles or minors do these things"; rather, [they should be done] with adults among the Jewish people. They should not say, "These things should be done [in reliance] upon the word of a woman or upon the word a Gentile"; rather, their words combine together with the consent of a [male] Jew.
א"ר יוסי מנין לפקוח נפש שדוחה [את השבת] שנא' (שמות לא) את שבתותי תשמרו יכול במילה ועבודה ופיקוח נפש ת"ל אך חלק פעמים שאתה שובת פעמים שאי אתה שובת ר"א אומר מילה דוחין עליה השבת מפני מה מפני שחייבין עליה כרת לאחר זמן והרי דברים ק"ו ומה אם על אבר אחד ממנו דוחה את השבת דין הוא שידחה השבת על כולו אמרו לו ממקום שבאת מה להלן ודאי ולא ספק אף כאן ודאי ולא ספק א"ר עקיבה וכי במה החמירה תורה בעבודה או בשבת החמירה בעבודה יתר משבת שהעבודה דוחה את השבת ואין שבת דוחה אותה והרי דברים ק"ו ומה עבודה שדוחה את השבת ספק נפשות דוחה אותה שבת שעבודה דוחה אותה אינו דין שספק נפשות דוחה אותה הא למדת שספק נפשות דוחה את השבת. R. Yose said: Whence do we know that saving a life takes precedence over the Sabbath? As it is written. “…you shall observe my Sabbaths.” Is it possible that circumcision and the temple service and saving a life [do not take precedence over the Sabbath]? The Torah teaches “But” - a portion. There are times when you observe the Sabbath and times when you do not observe the Sabbath. R. Elazar says: Circumcision takes precedence over the Sabbath because one is punished for it by karet (excision) after time. And the matter is a kal va’homer. If for one limb of him the Sabbath can be superseded, it is logical that the Sabbath should be superseded for all of him. They said to him: according to your reasoning just as in that case it is certain and not uncertain, so too here it must be certain and not uncertain. R. Akiva said: And with respect to which was the Torah more stringent? With the temple service or with the Sabbath? [The Torah was more stringent] with the temple service than with the Sabbath, for the temple service takes precedence over the Sabbath and the Sabbath does not take precedence over the temple service. And the matter is a kal va’homer - if the temple service takes precedence over the Sabbath and a risk to life takes precedence over it, with regard to the Sabbath, which the temple takes precedence over - is it not logical that a risk to human life should supersede it? Behold, you have learned that a risk to life takes precedence over the Sabbath.
ר' אחא אמר משום ר"ע הרי הוא אומר (שמות כב) אם במחתרת ימצא הגנב וגו' בעל הבית מהו ודאי או ספק הוי אומר ספק אם הורגין נפש להחיות נפש בספק דין הוא שידחו את השבת להחיות נפש בספק הא לא נתנו מצות לישראל אלא לחיות בהן שנאמר (ויקרא יח) אשר יעשה אותם האדם וחי בהן וחי בהן ולא שימות בהן אין לך דבר עומד בפני פיקוח נפש חוץ מע"ז וגילוי עריות ושפיכות דמים בד"א שלא בשעת הגזירה אבל בשעת הגזירה אפילו [מצוה] קלה שבקלות אדם נותן נפשו עליה שנא' (ויקרא כב) ולא תחללו את שם קדשי [וגו'] ואומר (משלי טז) כל פעל ה' למענהו. R. Aha said in the name of R. Akiva. Behold, it says: “If a thief is found tunneling in…” Is the house’s owner certain or uncertain? You must say he is uncertain. If they kill a person to save a life in a case of uncertainty, it is logical that they should push off the Sabbath, in order to save a life in a case of uncertainty. Behold, the commandments were only given to Israel that they might live by them, as it is written “Which a man shall perform and live by them” - he shall live by them, and not die by them. Nothing takes precedence over saving a life, save idolatry, sexual sins, and murder. In which circumstances are these things said? When it is not a time of persecution. But, when it is a time of persecution, even when it comes to the smallest of small commandments, a person should die for it, as it is written: “Do not profane my holy name” (Leviticus 22) and “the Lord made everything for his own sake” (Proverbs 16).