7. ובראש הגג. ר' אבא מרי הירחי נסתפק (מנחת קנאות סי' נ' עמ' 108) אם כרם נטוע על הגג חייב בערלה, ועיי"ש שהביא את הירושלמי בערלה בסוגיין שעציץ שאינו נקוב חייב בערלה וכו', והציע את שאלתו להרא"ש. ועיי"ש בתשובת הרא"ש (סי' נ"א עמ' 109; שו"ת הרא"ש כלל ב' סי' ד') שפסק לחיוב. וכ"ה בטיו"ד סוף סי' רצ"ד, ורבותינו לא הזכירו את התוספתא. ועיין בבאורי הגר"א יו"ד סוף סי' רצ"ד אות ס"ג. ועיין מה שהאריך הגרד"ט ממינסק בבית דוד סי' א'. ועיין מ"ש לעיל מעשרות פ"ג שו' 25 ד"ה הרי הן.
7-8. חייב בערלה. בכי"ע: פטור.10אצל צוקרמנדל בשנו"ס בשם כי"ע: פטור מן הערלה. והוא בלתי מדוייק. וכ"ה באו"ז ח"א סי' שי"ג, מ' ע"א. ובמשנתנו (פ"א מ"ב): והנוטע בספינה והעולה מאליו חייב בערלה. וכתב באו"ז הנ"ל שמשנתנו מדברת בספינה נקובה והתוספתא (לפי גירסתו) עוסקת בספינה שאינה נקובה. ועיין בר"ש כאן פ"א מ"ב ובמשנה למלך פ"ב מה' בכורים ה"ט ובברכי יוסף יו"ד סי' רצ"ד אות י"א ובשנות אליהו בבאור הארוך כאן פ"א מ"ב ובירושלמי בסוגיין. והגירסא שלנו עיקרית, ועיין מ"ש להלן.
8-9. וחזר ונטעו בעציץ נקוב אם יכול להיות וכו'. וכ"ה בד (ועיין לעיל), בכי"ע ובאו"ז הנ"ל. ובהגהות המיוחסות להגר"א הגיהו: וחזר ונטעו בעציץ נקוב חייב. ואח"כ מתחיל עניין אחר. וכ"ה בפי' ר' יונה בר"ג ובמנ"ב, וכן הכרעתי בתס"ר עמ' 61. אבל הגהה זו קשה מאד, כי לפיה אנו מניחים שעציץ שאינו נקוב פטור מן הערלה ונקוב חייב, והחיוב כאן הוא מפני שהמעביר משאינו נקוב לנקוב היא כשתילה מחדש, אפילו יכול לחיות מן העפר הישן (שאם אינו יכול להיות, הרי חייב בערלה אפילו היה נטוע מקודם בארץ, עיין במשנתנו פ"א מ"ג). ולפ"ז קשה למה נקטה הברייתא שנשבר העציץ וחזר ושתלו, הרי לפי הלכה זו עציץ שאינו נקוב שניקב מתחייב בערלה, אפילו אם שהו שם האילנות כמה שנים, מפני שהנקיבה היא שתילה מחדש.
ולפיכך קרוב לוודאי שאין להגיה כאן "חייב" אלא הכל תלוי בתנאי שלהלן בתוספתא. ומסתבר פירוש בעל ח"ד שבאמת אף עציץ שאינו נקוב חייב בערלה,11עיין בבאורי הגר"א יו"ד סוף סי' רצ"ד אות ס"ד ומ"ש לעיל סוף שו' 7–8. ומדברים כאן בנטיעות שכבר עברו עליהן שנות ערלה, והייתי יכול לטעות ולחשוב שאם העביר מעציץ שאינו נקוב לנקוב חייב בערלה, אפילו אם יכול לחיות מן הישן. וכתב בטעמו שאפשר לחשוב שאנו דנים בו שתי חומרות, והיינו כשהיה נטוע בעציץ שאינו נקוב, אנו חושבים אותו כמחובר ומחייבים אותו בערלה, ועכשיו כשהעבירו לעציץ נקוב נדון את מצבו הקדום כתלוש, והוי ליה עכשיו כנטוע מחדש ומתחייב בערלה, מפני שגם העפר הישן נהפך עכשיו לקרקע ממש, ופנים חדשות באו לכאן. ומלמדת אותנו התוספתא שדינו כדין משנתנו (פ"א מ"ג).12ולשיטת הסוברים שעציץ שאינו נקוב פטור מערלה מכ"ש שמתפרשת התוספתא בפשיטות (לפי גירסתנו, שאין אנו מגיהים: חייב), והיא מלמדת אותנו שאם יכול לחיות מן הישן, וכבר עברו עליו שנות ערלה, אינו מתחייב יותר, אפילו אם העביר אותו לעציץ נקוב, כדין נטיעות שהביאן בגושיהן מחו"ל, וכמו שאמרו בירושלמי (פ"א ה"ב, ס"א ע"א): ר' יאשיה מייתי נטיעות מחוץ לארץ בגושיהן ונציב לון בארץ. ויש כאן חידוש רב בדברי התוספתא.
9. לחיות חייב ואם לאו פטור. וכ"ה בד, בכי"ע ובאו"ז הנ"ל. אבל קרוב לוודאי שנתהפכה הגירסא, וצ"ל: אם יכול לחיות פטור, ואם לאו חייב, כמו שהוא במשנתנו הנ"ל, וכן העתיק בברכי יוסף יו"ד סי' רצ"ד אות י"א, וכן הגיהו כל המפרשים. ועיין להלן בסמוך. ועיין מ"ש לעיל בפירוש הדברים. ולפיכך נקטה התוספתא שהעבירו מעציץ לעציץ, קרוב לסיגנון משנתנו שהרי אם ניקב העציץ ונשאר בו העפר כמו שהיה, מסתבר שיכול לחיות בו כמו שחי בו מקודם. עיין מ"ש לעיל.
כיצד יודע אם יכול לחיות וכו'. בבא זו מפרשת גם את הרישא כאן וגם את משנתנו הנ"ל.
10. חופר לו גומא בארץ ונטעו בה וכו'. בד ובכי"ע: ונוטעו בה וכו'. וכ"ה בשו"ת הרשב"א ח"ג סוף סי' רכ"ה בשם התוספתא כאן. ובאו"ז הנ"ל: חופר בארץ ונוטעו. אבל בא"ח לר"א מלוניל (ח"ב עמ' 214) מעתיק בשם הרשב"א הנ"ל: ונוטע בה וכו'. ונראה שזו היא הגירסא הנכונה, והכוונה שאם אדם רוצה לדעת אם יוכל האילן לחיות בעפר הישן, יחפור לו גומא בארץ (במקום סלע) וממלאה עפר (כעפר הישן) ונוטע שם אילן סרק דכוותיה, ויבדוק. ואם הי האילן שנטע, סימן שאף הראשון חי מן העפר הישן, ופירותיו מותרים. והתוספתא מלמדת אותנו שלא יבדוק באותו אילן עצמו במקום סלע, שמא ייבש האילן ויפסידו. אבל יכול לבדוק באילן אחר שאינו עושה פירות, מפני שחיוב ערלה תלוי בחיות גרידא, אבל לא בעשיית פירות, ואם יכול לחיות בעפר הישן, אעפ"י שלא יוכל לעשות פירות על ידו, אין בו חיוב ערלה,13עיין בתשובת הרשב"א שהבאנו בפנים, ועיין בשטמ"ק ב"מ ק"א רע"א בשם הרשב"א. ועיין מ"ש הגרא"י קרליץ בספרו חזון איש, ערלה סי' ב' ס"ק י'-י"ב. וממילא יכול לבדוק גם בנטיעת סרק. ועיין בפי' הרא"ש פ"א מ"ג, ועיין במלא"ש שם (ויש שם ט"ס). ועיין פי' התוספתא כאן בס' בית דוד סי' א' הנ"ל.
אם יכול לחיות חייב ואם לאו פטור. וכ"ה בד, בכי"ע ובאו"ז הנ"ל. אבל בשו"ת הרשב"א הנ"ל14והובא בב"י טיו"ד סי' רצ"ד ובברכי יוסף שם אות י"א. מעתיק: אם יכול לחיות פטור ואם לאו חייב. וכ"ה בארחות חיים עמ' 214 הנ"ל, והוא מוסיף (על עצם התשובה): וכן נמי אמר לי ה"ר שם טוב מפלכו ז"ל מפיו אל פי. ועיין הפירוש לעיל.