22-23. אימתי אמרו תגלחת סותרת שלשים יום, בזמן שאין לו לספור, הא אם יש לו לספור, הרי זה אינו סותר. וכע"ז בד ובקג"נ. ולפי פשוטה בוודאי פירושה שאם אין לו לספור, היינו שלא נשארו לו שלשים יום משעה שגילח עד סוף נזירותו, אבל אם נזר מאה יום וגילח ביום עשרים אינו סותר כלל, שהרי במלאת ימיו יהא לו פרע, וכשיטת התוספות ל"ט א', ד"ה סתם, וכפירוש הרא"ש שם. וכבר הקשה מכאן בקרן אורה ל"ט א' על שיטת הר"מ (פ"ו מה' נזירות ה"ב) שאפילו אם יש לו לספור סותר. ובצפנת פענח פ"א מה' נזירות ה"א ופ"ו ה"א פירש "שאין לו לספור" שאין לו לספר, כלומר שלא ישאר כדי תספורת, והיינו שלא שיירו בו בכדי לכוף ראשו לעיקרו, אבל אם יש לו לספר אינו סותר. אבל קשה לפרש כן בסיגנון התוספתא, ועיין לעיל פ"ב, שו' 38 ואילך, ובשנו"ס שם. ועיין מ"ש לעיל שם, שורה 29–32, ד"ה אבל.
23-24. גילח על הזבח ונמצא פסול, סותר שלשים יום. בד ובמשנתנו פ"ו מ"י: גלח על הזבח ונמצא פסול תגלחתו פסולה. והכוונה שיצא הדם לפני שזרקו אותו (והכהן שזרק לא ידע). ובתוספות כאן מ"ו רע"ב פירשו: שנשפך הדם וכו', וכוונתם (ב"נשפך הדם") שתגלחתו פסולה משום שגילח לפני זריקת דם. עיין בתוספות להלן שם, ד"ה תגלחתו.15עיין במלא"ש למשנתנו פ"ו מ"י בשם ר' יהוסף אשכנזי. וכ"ה לשון הר"מ בפ"ח מה' נזירות ה"ב. ובמנחת חינוך מצוה שס"ח (י"ג סע"ב) הבין בו כפשוטו שמגלח מיד אחר שחיטת הזבח (אפילו לפני הזריקה), אבל אח"כ חזר בו והעיר על הבבלי ס' ב' (להלן פ"ה, שו' 27, ומקבילות), ועיי"ש מצוה שע"ז (י"ח ע"ד). ובאמת משנה מפורשת היא בפ"ד מ"ה, כמו שהעיר לנכון בהגהות הרש"ש פסחים פ"א ב'. ועיין במהרש"א שם ומ"ש עליו בהגהות הרש"ש הנ"ל, וכן מוכח מכמה מקומות בירושלמי ובבבלי. ובנימוקי רבינו עזריאל (בשטמ"ק) מ"ה סע"א: ומגלח עליהם. מיד לאחר זריקת הדם. ואף הר"מ הנ"ל מכוין לזריקה.
ובתוספות מ"ו ב', ד"ה תגלחתו: תגלחתו פסולה וכו' הוי ליה כגלחוהו לסטים, וגילחו לסטים לאחר מלאת אמרינן ריש פירקין, לר"א סותר ז', לרבנן שלשים, ועיין בקרן אורה מ"ו רע"ב, בר"מ פ"ח מה' נזירות הי"א, ובקרן אורה ל"ט ב', ד"ה אבל הרמב"ם.