1. נזיר שאכל מכל האסורין לו. ברש"י מנחות מ"ח ב', ד"ה ושאר: בתוספתא דנזיר בפ' נזיר שאכל אח' מכל האיסורין. אבל באו"ז ח"ד, ע"ז סי' רע"ד, ל"ו ע"ג: תניא בתוספתא דנזיר בפרק נזיר שאכל מכל האסורין לו. ובד: נזיר שאכל כל האסורין וכו'. והנכון כלפנינו, והפירוש הוא כגירסת רש"י הנ"ל.
1-2. ושתה מכל האסורין לו, בהתראה אחת אינו חייב אלא אחת. המלים "ושתה מכל האיסורין לו" חסרות בד, אבל כן מעתיקים בשם התוספתא גם בס' הפרדס ריש ה' פסח, הוצ' עהרענרייך, מ"א ע"א, בסי' רש"י ה' פסח סי' שס"ו, עמ' 178, איסור והיתר לרש"י ה' פסח סי' ט"ו, עמ' 5, ס' האורה שם סי' כ"ט, עמ' 187, מחז"ו סי' ט"ו, עמ' 258, מנהיג ה' פסח סי' ל"ז, ע"ט ע"א, או"ז ח"ב סי' רנ"ו (בפירוש אלקי הרוחות לר"ש מפלייש), נ"ט ע"ב, ס' מנוח ה' חמץ ומצה פ"ה, ט"ז ע"א. ועיין במשנתנו פ"ו מ"ד, ומ"ש להלן, שו' 6–8, ד"ה ר' אלעזר.
2. מתרין בו ואכל וכו'. עיין משנתנו הנ"ל ומ"ש במקום הנ"ל.
3. וכמה שיעורן בכזית. במשנתנו פ"ו מ"א: ואינו חייב עד שיאכל מן הענבים כזית, משנה ראשונה עד שישתה רביעית יין. ופירש רש"י (סוכה ו' א')1ועיין בתוספות כאן ל"ח ב', ד"ה ואינו. שלמשנה ראשונה אף אכילה ברביעית. וכן פירש הרע"ב במשנתנו. אבל להלן (שורה 5–6, ד"ה ר' אלעזר) נראה שמן התוספתא והירושלמי מוכח כפירוש רבינו תם2בתוספות הנ"ל. שבאכילה אף משנה ראשונה מודה ששיעורה בכזית. והתוספתא שלנו הובאה ברשב"א עירובין ד' א', ד"ה גפן, ובאו"ז ע"ז סי' רע"ד, ל"ו ע"ג, ובראשונים הנ"ל.
וכולן מצטרפין בזית. בד: בכזית, וברוב הראשונים הנ"ל: לכזית. ובמשנתנו רפ"ו: וכל היוצא מן הגפן מצטרפין זה עם זה. ובספרי נשא ריש פי' כ"ד, עמ' 29: מכל אשר יעשה מגפן היין, בא הכתוב ללמדך שאם אכל כזית מכולם שהוא לוקה את הארבעים. וכע"ז בבבלי ד' א', ל"ז סע"ב, ועיין גם בירושלמי פ"ו ה"א, נ"ד סע"ג. ולהלן מעילה פ"א הכ"ט: כל האיסורין בנזיר מצטרפין זה עם זה לכזית. ואין להוכיח מלשון המקורות הנ"ל שאף אכילה ושתייה מצטרפין,3כשיטת המיוחס לרש"י כאן רפ"ו, ל"ד סע"א. ואפשר שלא חששו לפרט, והכוונה למיני אכילה גרידא, ואכילה ושתייה אין מצטרפין, אעפ"י ששיעורם שוה, למשנה אחרונה, עיין להלן כריתות פ"ב ה"ג ומ"ש לעיל ח"א, עמ' 398, וח"ד עמ' 483, שורה 53, שם, עמ' 815, שורה 14.
ואם צרף מכולן כזית לוקה משום כל אשר יעשה מגפן היין, ואפילו לרבא אין כאן לאו שבכללות, הואיל ואינו לוקה אלא על לאו זה גרידא, עיין מ"ש בקרן אורה ל"ח ב', סד"ה רבא. ושאלת הירושלמי פ"ו ה"א, נ"ה ע"א (לעניין צרופי יין ביין, ענבים ביין וכו') היא בהתרו בו משום משרה גרידא. ומדברים כאן באכל את האיסורין בזה אחר זה (בכדי אכילת פרס) שאם אכלן בבת אחת, הרי גם היתר מצטרף לאיסור, כמו שאמרו בבבלי ל"ז סע"ב. ועיין היטב בירושלמי פ"ו ה"א (קרוב לסופה), נ"ה ע"א, ועיי"ש בשי"ק, ד"ה והוא דשרייה, והנכון הוא בס' ניר להלן שם ש"הדא דאת אמר בשלא התרו בו משום משרה" כוונתו שבזה צריך כזית יין, אבל כשהתרו בו משום משרה אין צורך בכזית יין. ולפ"ז אין היתר מצטרף לאיסור אלא אם יש כאן משרה.
היין והחומץ כיוצא בהן, כיצד הוא וכו'. וכ"ה בראשונים הנ"ל. ומפשוטה של לשון משמע ששעורי היין והחומץ הם כיוצא בהן של שאר איסורי נזיר, ואף שהם משקין שיעורן בכזית, ולפיכך אומר: כיצד הוא עושה, כלומר, כיצד משערין משקין בכזית. וכל ההלכה היא לפי המשנה האחרונה (עיין מ"ש להלן, שורה 5–6, ד"ה ר' אלעזר), ובין אכילה ובין שתייה שיעורן בכזית, עיין מ"ש לעיל בסמוך, שורה 3, סד"ה וכולן.
ועיין במיוחס לרש"י בריש פירקין, בקרן אורה ל"ח ב', ד"ה וראיתי בדברי הרמב"ם, ובצפנת פענח פ"ה מה' נזירות ה"ט.
3-4. כיצד הוא עושה, מביא כוס מלא יין, מביא זית איגורי נותן לתוכו וכו'. כלומר, כיצד משערין משקין כשיעור זית וכו'. והתוספתא הובאה באו"ז ע"ז וברשב"א עירובין הנ"ל, ברש"י פסחים מ"ד ב', ד"ה דילמא מיין, חולין ק"ח ב', ד"ה חצי זית, תוספות עירובין ד' א', ד"ה גפן, סוכה ו' א', ד"ה גפן, תוספ' ר' יהודה ברכות מ"א א', ד"ה גפן (כ"ז ע"ג וע"ד), שו"ת חכמי צרפת ולותיר סי' ג', עמ' 2, ראבי"ה ח"ב סי' תצ"ב, עמ' 116, סמ"ג לאווין רמ"ג, ע"ד ע"א, שבה"ל ה' פסח סי' רי"ב, עמ' 172, מאירי ברכות מ"א א', ד"ה אעפ"י, תוספות הרא"ש סוכה ו' א', ד"ה גפן, מהר"ם חלאוה פסחים מ"ח סע"א. ובלי הזכרת שם התוספתא בתוספות כאן ל"ח ב', ד"ה ואינו, ועיין גם ברש"י סוכה ו' א', במאירי כאן ועוד. ועיין במשנת ערכין פ"ה מ"א, כלים פי"ז מ"ו.
וזית איגורי (זית שמן שבמקרא), הרי כן שיעורו של סתם כזית (כלים פי"ז מ"ח), ואשר למוצא המלה, עיין מ"ש מהרי"ן אפשטין במבוא לנוה"מ, עמ' 92 ואילך.
5-6. ר' אלעזר בן עזריה פוטר עד שישתה רביעית יין. תוספות עירובין וסוכה הנ"ל. ולפי זה, עד כאן הכל כמשנה אחרונה, ור"א בן עזריה הוא כמשנה ראשונה (משנתנו רפ"ו), ואף חוא לא חלק אלא על משקין, אבל באוכלין שאסורין בנזיר אף הוא מודה ששיעורן בכזית, כשיטת ר"ת שהובאה בתוספות עירובין, סוכה הנ"ל וכאן ל"ח ב', ועיין גם במאירי בסוגיין. ובבבלי ל"ח רע"ב הגירסאות חלוקות, עיי"ש במיוחס לרש"י שם (ומ"ש בגליון שם), בתוספות הנ"ל, בפירוש הרא"ש ובמאירי בסוגיין, אבל מן הירושלמי פ"ו ה"א (קרוב לסופה), נ"ה ע"א, מוכח כשיטת ר"ת, כמו שהעירו בתוספות עירובין וסוכה הנ"ל.
ואשר לשיעורן של שאר משקין אסורין, עיין מ"ש לעיל ח"א, עמ' 398. ועיין בקרן אורה כאן ל"ח ב' מה שהאריך בזה.
6. בין שמזגו ושתאו, ובין ששתאו חצאין. וכן אמרו להלן כריתות פ"א ה"כ לעניין חילול עבודה, ור' אליעזר חולק שם, ועיין גם במשנתנו שם פ"ג מ"ג, ובבבלי שם י"ג ב'. ועיין בצפנת פענח רפ"ה מה' נזירות ובאור שמח שם ה"ד. ועיין ספרי נשא פי' כ"ג, עמ' 27, ובספרי זוטא שם, עמ' 240. ועיין קרן אורה ל"ח ב', ד"ה ומה שצדדתי.