23-25. האשה שנדרה בנדר, ושמעה חברתה ואמרה ואני, ואחר כך בא בעלה של זו והיפר לה, היא מותרת וחברתה אסורה. בד, בקג"נ ובכי"ע: שנדרה בנזיר וכו'. וכ"ה בירושלמי פ"ד ה"ג, נ"ג ע"ב (פעמים), שבועות פ"ה ה"ד, ל"ו ע"ב, ובבלי כ"ב א'. ופירשו בבבלי שבעל מיגז גייז, ואין האשה ניתרת אלא מיכאן ולהבא, וממילא נשאר הנדר על השנייה. ועיי"ש כ"ב ב' ובפי' הראשונים שם.
25-26. ר' שמעון אומ' אם אמרה אף אני לא נתכוונתי אלא כמותה, שניהן מותרות. בירושלמי כאן (פעמים) ובירושלמי שבועות הנ"ל: אם אמרה לא נתכוונתי אלא להיות כמותה וכיוצא בה אף השנייה מותרת. ולהלן שם (ובשבועות הנ"ל) דייקו: מפני שאמרה להיות כמותה וכיוצא בה, הא אם לא אמרה להיות כמותה וכיוצא בה הראשונה מותרת והשנייה אסורה.
ובבבלי כ"ב א': ר' שמעון אומר אם אמרה לה הריני כמותיך שתיהן מותרות. ובתוספות שם, סד"ה ת"ש, הביאו בשם הר"ף דלר"ש אפי' אם אמרה ואני לבד מפרשינן למילתא כאילו אמרה בפירוש לא נתכוונתי אלא להיות כמותיך, ובהא פליגי רבנן ור' שמעון. ועיין מ"ש להלן. ובתוספות עצמן לעיל שם שאלו, למה מותרת לר"ש, והרי כיון שחלה נזירות על השניה איך תפקע, שהרי אין נזירות פחות משלשים יום, ותירצו: ואומר ר"י דהכי איתא בתוספתא ולא נתכוונתי להיות אלא כמותיך שתיהן מותרות, אם אמרה הכי, משום דמשמע ליה לר' שמעון, דהכי קאמרה לה, אם סופך שתהיה מותרת לא יחול עלי נזירות כל עיקר, ור"ש לא בא לפלוגי על מלתא דת"ק, אלא להוסיף עליה, וגם ת"ק מודה ליה. ולפי בעלי התוספות אם אמרה ואני אף ר"ש מודה לת"ק, וכן פירש הר"א מן ההר, עמ' רי"ב. ובמאירי שם: פירשו בתוספתא שדעת ר' שמעון שכונתה לומר איני מכונת אלא להיות כמותיך, ואם סופך להיות מותרת, כלל לא יחול עלי נזירות. ורבינו הכניס את פירוש התוספות לתוך התוספתא, ואפשר שצ"ל שם: פירשו בתוספות (במקום: בתוספתא).
והנה מלשון התוספתא בד ובכי"ו: אם אמרה אף אני לא נתכוונתי וכו' מוכח בפירוש שבתחילה אמרה "ואני", ועכשיו היא מפרשת את דבריה וטוענת: אף אני לא נתכוונתי וכו'. ואף לפי גירסת כי"ע והירושלמי שחסר שם "אף אני" הרי הסיגנון "לא נתכוונתי" מוכיח שהיא מפרשת כאן לשון אחרת,5והיינו כוונתה במלה "ואני". ומה שאמרו בירושלמי "הא אם לא אמרה להיות כמותה" פירושו שהיא בעצמה לא טענה כן, אלא הודתה שכוונתה היתה להתפסה גרידא. ומן התוספתא והירושלמי מוכח שאם אמרה "ואני" ולא טענה אח"כ לא נתכוונתי וכו'. אף ר"ש מודה שהשנייה אסורה אפילו אם הפר בעלה לראשונה, שלא כדברי רבינו פרץ הנ"ל. והלשון בתוספות הנ"ל ("אם אמרה הכי") מגומגם, ולא נתחוורתי יפה בדבריהם ז"ל. ועיין בקרן אורה כ"ב א', ד"ה ור"ש, ומ"ש שם על הירושלמי, אלא שהפירוש בירושלמי שם צ"ע רב. ועיין מ"ש הגר"מ סאוויצקי בספרו בריכת ירושלים סי' ד', פלג ה' ואילך.