1-2. בית שמיי אומ' כנויי כנויין אסורין. כיצד, אמ' הריני נזיר מן הגרוגרות ומן הדבילה, בית שמיי אומ' נזיר. וכ"ה בד ובכי"ע, אלא שבכי"ע מוסיף: ובית הילל אומ' לא נזיר, ועיין במשנתנו רפ"ב, ולעיל בתוספתא רפ"א. ובתוספות ט' רע"א: בתוספתא כינויי כינויין, ב"ש אומרים נזיר, וב"ה אומרים אינו נזיר. איזה כינויי כינויין, האומר הריני נזיר מן הדבילה. וכ"ה בתוספות מנחות ק"ג סע"א, אלא ששם: ואיזו כינויי בינויים, האומר הריני נזיר מן הגרוגרות ומן הדבילה. והנכון הוא כבנוסחאות שלנו בתוספתא, ואינו מפרש כאן שאילו דווקא הן כינויי כינויין, אלא בא לפרש שאף אם נזר מן הגרוגרות ומן הדבילה בכלל כינויי כינויין הן, ורומז למחלוקת שלעיל רפ"א (עיין מש"ש), וב"ש וב"ה לשיטתם במחלוקת שלהם במשנתנו רפ"ב.
ובירושלמי רפ"ב, נ"א ע"ד: א"ר יוחנן טעמא דבית שמאי משום שהוציא נזירות מפיו.1אבל לא משום כינויי כינויין. ועיין בירושלמי פ"א ה"א, נ"א סע"א. רשב"ל אמר משום כינויי כינויין וכו', ובני אדם קורין לגרוגרות תירוש. ועיין מ"ש לעיל נדרים פ"ד, שורה 5–6, ד"ה הנודר מן התירוש.
ובבבלי י' א': גרוגרות ודבילה התם הוא דאמרי בית שמאי הוי נזיר, משום דמיחלפן בענבים. ובמיוחס לרש"י: "דפירא בפירא מיחלף, ואית להו לבית שמאי דכינוי נזירות כנזירות מדתני (צ"ל: כדתני) בברייתא", והכוונה לתוספתא כאן, כמו שהעיר לנכון באורח מישור במקומו.
Loading...
2:1
1
Loading...