15-16. הריני נזיר כשער ראשי, כעפר הארץ, כחול הים, הרי זה נזיר לעולם, ומגלח אחד לשלשים יום. וכ"ה בד, והיא פיסקא ממשנתנו פ"א מ"ד. ובכי"ע: וכן הוא אומ' הריני נזיר כשער ראשי וכעפר וכחול הים. והשאר חסר שם.
16-17. ר' אומ' אין זה מגלח אחד לשלשים יום, שאין זה נזיר עולם. וכ"ה בד. ובכי"ע: ר' אומ' אין זה מגלח אחד לשלשים יום שזה נזיר לעולם.28לגירסא זו פירושו: שזה (כלומר, המגלח כל ימיו אחד לשלשים יום) הוא נזיד לעולם, ולא נזיר עולם. והוא ע"פ הבבלי ז' א', ח' ב'. ואין זו שיטת התוספתא, עיין מ"ש להלן בפנים, שו' 18–20. ובמשנתנו הנ"ל: רבי אומר אין זה מגלח אחת לשלשים יום. ונמצא שכל הברייתא כאן לא באה אלא להוסיף טעמו של רבי. והנכון הוא כגירסת כי"ו וד, ופירושה: שאין זה, כלומר, המגלח אחד לשלשים, נזיר עולם, ואין נזיר עולם אלא המגלח אחת לשנים עשר חודש, עיין בירושלמי פ"א ה"ב, נ"א ע"ב, שהעתקנו לעיל, שורה 14–15, ד"ה ובבבלי.
17-18. הריני נזיר מיכן ועד התהום, מן הארץ עד לרקיע, הרי זה נזיר עולם. בכי"ע, מיכן ועד הרקיע, אפילו מיכן ועד סוף העולם, נזיר שלשים29אצל צוקרמנדל בטעות: לשלשים. ובשרידי אותיות של קג"נ: של... יום. וכן במשנתנו פ"א מ"ג: אמר הריני נזיר אחת גדולה וכו', אפילו מכאן ועד סוף העולם, נזיר שלשים יום. ואמרו בבבלי ז' א' שכוונתו "אריכא לי הדא מילתא כמכאן ועד סוף העולם". ופירשו הראשונים30עיין תוספות ז' א', ד"ה ואמאי, ז' ב', ד"ה וליהוי, פי' הרא"ש ז' א' בשם "יש מפרשים". שעד סוף העולם יש לו קיצותא, והוא חמש מאות שנה. ולפ"ז אף "מיכן ועד התהום" וכן "מן הארץ עד לרקיע" יש לו קיצותא,31עיין ירושלמי ברכות פ"א ה"א, ב' סע"ג, ומקבילות במדרשות, שם פ"ט ה"א, י"ג ע"א, ובבלי פסחים צ"ד ב'. ואין הבדל בין "מכאן ועד סוף העולם" ובין "מיכן ועד התהום, מיכן ועד הרקיע".
ברם קרוב לוודאי שגירסת כי"ע תוקנה ע"פ משנתנו הנ"ל, והנכון כלפנינו וכבדפוסים, שהרי שיטת הירושלמי (פ"א ה"ג, נ"א ע"ג) שלפיכך אינו נזיר אלא ל' יום משום שאמר "אחת גדולה" ("שנייא היא דמר אחת"), והוא כתירוץ רבא בבבלי ז' א', וממילא בנידון שלנו שלא אמר הריני נזיר "אחת", הרי זה נזיר עולם, עיין בתוספות ז' א', ד"ה ואמאי.
ובד כאן: מכאן ועד התחו'. ועיין מ"ש להלן פ"ו, שו' 42. ואף בכי"ו כאן אפשר לקרוא: ועד התחום.
18-20. הריני נזיר כל ימי, הריני נזיר לעולם, הרי זה נזיר עולם. מאה שנה, או מאתים שנה, אין זה נזיר עולם. וכן פסק הר"מ בפ"ג מה' נזירות הי"א. ובהשגות שם: "זו הגרסא כך מצאתי בתוספתא ובירושלמי (פ"א סה"ד, נ"א ע"ג), אבל בגמרא שלנו אינה כן, והיא מבולבלת מאד". ועיין בכ"מ. ובבבלי ז' א', ח' ב': ת"ר הריני נזיר כל ימי, הריני נזיר עולם, הרי זה נזיר עולם. אפילו מאה שנה אפילו אלף שנים אין זה נזיר עולם, אלא נזיר לעולם. וכבר הוכיח לנכון באורח מישור ספ"א שאין שום הבדל בין התוספתא והירושלמי ובין הבבלי, והבבלי הוסיף כתוספת ביאור שאם קבע זמן קצוב לנזירותו (נתן תקוה לנזירותו, בלשון הירושלמי) אינו נזיר עולם שיגלח אחת לי"ב חודש, אלא נזיר נזירות אחת ארוכה לעולם. ועיין מ"ש הנצי"ב הנ"ל (לעיל, עמ' 508, סד"ה ומסיק).