1
48-49. לא התירו למכור דמיי וכו'. כל הברייתא בבבלי ב"מ נ"ו א', והרישא בירוש' כאן פ"ב ה"ד כ"ג ע"א (ובמקבילות). ורוב הראשונים פירשו שלא התירו אלא למכור לחבר, עיין בתוספ' ובשטמ"ק ב"מ שם. אבל עיין בפי' הראב"ד שבשטמ"ק שם, ועיין להלן פ"ו סה"י ומש"ש.
2
49. בין כך ובין כך וכו'. פירש"י בב"מ בין מוכר במדה גסה ובין מוכר במדה דקה. ור"מ לטעמיה דסבירא ליה (לעיל ה"י) שאנו הולכים אחרי הנוהג הרגיל, והרי בעה"ב רגיל למכור במדה דקה. ועיין מ"ש בסה"י לכבוד מרכס ח"א עמ' שי"ד.
3
50-51. מותר למכור ולשלח לחבירו וכו'. כלומר, החכמים לדעתם שסוברים (לעיל הי"א) שאנו הולכים אחרי המדה שמודד בה עכשיו, ומדברים כאן שמוכר או שולח במדה גסה. ובירושלמי פ"ג ה"ג: מידה גסה שאדם רשאי למוכרה דמאי ישלח לחבירו דמאי. ועיין במשנה שם.