41. המקבל בפני חבורה וכו'. בבכורות ל' ב': הבא לקבל דברי חבירות צריך לקבל בפני שלשה חברים28וכן פסק הר"מ בפ"י מה' מטמאי מו"מ ה"ה. ובמעשה רוקח שם תמה למה שינה הר"מ את לשונו ברפ"י מה' מעשרות שכתב: וצריך שיקבל עליו דברים אילו ברבים. אבל הדברים פשוטים, שהרי אין כאן הבדל בעניין אלא שינוי לשון גרידא, ובה' מעשרות העתיק רבינו את לשון הירושלמי (עיין לעיל הע' 26) המדבר בקבלה למעשרות, וכאן העתיק את לשון הברייתא המדברת בקבלה לטהרות. וכו'. וכן גרס הבבלי שם גם בתוספתא לעיל רהי"ג. ובירושלמי כאן ה"ג: תני הוא נענה (כלומר, נכנע) לחבורה. ולא נזכרו ג' חברים.29עיין לעיל הערה 28. ובבבלי ע"ז (ס"ד ב'): ת"ר איזהו גר תושב, כל שקיבל עליו בפני ג' חברים שלא לעבוד ע"ז דברי ר"מ וכו'. ונראה שהקבלה שלפנינו מעין נדר ושבועה היא, עיין בבלי נדרים ח' א', ר"מ פ"א מה' נדרים הכ"ט, ובריטב"א שם בסוגיין.
42. אלא מקבלין בפניו. חסר בבבלי הנ"ל. ובר"מ פ"י מה' מטמאי מו"מ ה"ה: ובניו ובני ביתו אינן צריכין לקבל בפני שלשה, מפני שהוא מלמדן ומרגילן בדרך טהרה. ובירושלמי הנ"ל: "ובניו ובני ביתו נענין לו. אית תניי תני הוא ובניו ובני ביתו נענין לחבורה. ולא פליג. כאן בטפולין לאביהן, וכאן בשאינן טפולין לאביהן" ולפ"ז מדברים כאן בע"ה שמקבל חבירות יחד עם משפחתו. אבל אם נולד לו בן לחבר אינו צריך לקבל אח"כ חברות. ועיין להלן.
42-43. רבן שמעון בן גמליאל אומ' אין דומה חבר שקלקל וכו'. וכ"ה בכל הנוסחאות של התוספתא. וכן ברש"י בכורות (ל' ב'): ובתוספתא שאין דומה חבר שקלקל וכו'. ובירושלמי חסר מאמר רשב"ג.30כלומר, המאמר "אין דומה וכו' ". ועיין מ"ש בפנים, לשו' 42, בשם הירושלמי. ובה' בכורות להרמב"ן (פ"ד, קי"ז ע"ב) מעתיק מן הבבלי שם: רשב"ג אומר אף בניו וב"ב צריכים לקבל בפני ג' חבירים, שאינו דומה חבר שקלקל לבן חבר שקלקל. ולפנינו בבבלי: ר' שמעון בן גמליאל אומר אף בניו ובני ביתו צריכין לקבל בפני שלשה חברים, לפי שאינו דומה חבר שקיבל לבן חבר שקיבל. ולפום רהיטא משמע כלשון ראשון שברש"י שהכל הוא מדברי רשב"ג, ואינו דומה חבר שמקבל מחמת עצמו לבן חבר שמקבל מחמת אביו, ולפיכך מוטב שיקבל מחמת עצמו בפני שלשה. וכן, כנראה, צריך לפרש אף לפי הגירסא שלפנינו, ופירושה שאינו דומה חבר שקלקל שהתנו תנאים בחזרתו (עיין לעיל ה"ט), לבן חבר שקלקל שדינו כמתקבל מחדש אם חזר בו. ולפיכך מוטב שאף בן חבר יקבל מעצמו בפני ג', כדי שיזהר שלא יקלקל. וצ"ע.