59. החוכר שדה מחבירו לזרע, אין לו באילן. רשב"א הנ"ל. ונראה שמדברים כאן במקום שאין מנהג קבוע (עיין לעיל ה"ד) ויש נוהגין ליתן גם את פירות האילן אגב השדה, ויש שאין נוהגין כן, ובמקום כזה הדין הוא עם המחכיר שהוא המוחזק. ובמה"פ פ"ט ה"ח הנ"ל, וכן בת"ב, חילקו בין אריס וחוכר, ולעיל ה"ד מדברים באריס, וכאן בחוכר, ומשום כך אין לו באילן בשום מקום. אבל לפי פירושם אין להבין את הבבא הבאה, עיין מש"ש.
60-61. בין שיאמר לו איחכור שדה זו, אזרע שדה זו, אעשה שדה זו, אבל אם אמ' לו חכור שדה זו, זרע שדה זו, עשה שדה זו, כל הפירות שעושה הרי אילו שלו. וכ"ה בד ובחי' הרשב"א הנ"ל. אבל בכי"ע: אימתי בזמ' שא' לו אזרע וכו'. ולעצם הפירוש אין כאן הבדל בגירסאות, והתוספתא מחלקת לבין שאמר החוכר ולבין שאמר המחכיר והמפרשים נתקשו מאד בפירושה.
וכבר פירשנו ברישא שמדברים כאן במקום שאין מנהג קבוע, והחוכר ברגיל דורש שפירות האילן יהיו שלו והמחכיר רוצה שהפירות יהיו שלו, ולפיכך דנו כדין התוספתא בקידושין ספ"ב, ואם החוכר מציע למחכיר הוא בא על דעת המחכיר ואם להפך המחכיר מציע, מציע על דעת החוכר, עיין מ"ש לעיל ח"ח (קידושין), עמ' 938.