46. המקבל שדה מחבירו ליטע, הרי זה מקבל עליו עשר בוראות לבית סאה. כ"ה בכי"ע, ובכי"ו בטעות: בידאות. ובד: המקבל שדה ביראות לבית סאה, ומה שבאמצע נשמט בט"ס. ובבבלי ב"ב צ"ה א': עשר בוריות למאה, כלומר עשרה אילני סרק, אילנות יבשים ובורים, שכן דרך הנטיעות שיש בהן עשרה אחוז בוראות, ובדומה לזה במשנתנו ב"ב פ"ו מ"ב (לעניין תאנים, חביות של יין, קנקנים). אבל בר"מ פ"ה מה' שכירות הי"א גרס: עשרה בוראות לסאה. וכ"ה בכי"מ בבבלי הנ"ל, וכן גרס גם הר"י מיגאש, ופירש: מקבל עליו עשר שורות מבוריות לסאה, א"נ עשר נטיעות מבוריות לסאה, עיין במגיד משנה שם. ובמאירי ב"ב צ"ו א', עמ' 430, הביא את גירסת הר"מ והר"י מיגאש, והעיר: "ואי אפשר לפרשה באילנות, שהרי עיקר נטיעתם עשרה לבית סאה36עיין ירושלמי כאן פ"ט ה"ב, י"ב ע"א, שביעית פ"א רה"ב, ל"ג ע"ב, רדב"ז פ"ג מה' שמיטה ה"ו, סמ"ע חו"מ סי' ש"ל. אלא בגפנים". ובאמת גירסת הר"מ היא קשה מאד,37והרי השיבוש בין "סאה" ל"מאה" הוא קל מאד, ועיין להלן ב"ב פ"ו ה"ב (ביחס לקישואין). ועיין מ"ש לעיל פ"ד ה"ג, שורה 14–15 סד"ה ונראה. ואם משערים בזרעים בבית סאה, הכל מובן שהרי היו נזרעים בצפיפות, ושטח הזרע היה ידוע להם היטב. אבל באילנות הרי לכל הפחות היו כמה מן החקלאים שהיו נוטעים עשרה לבית סאה, או קצת יותר,38ועיין בבלי ב"ב כ"ו ב'-כ"ז א'. והרי בסמוך אמרו: מקום שנהגו לנטוע על ארבע וכו', וכיצד אפשר לומר שבעל השדה מקבל עשרה בוראות לבית סאה, ועוד הרי אין שיעור קבוע למטע (עיין להלן, שורה 48) בית סאה. אבל מאידך גיסא נוסח הר"מ מקויים ע"י כל נוסחאות התוספתא וכי"מ של הבבלי.
לפיכך נ"ל שאין כאן הכוונה לבית סאה של השדה שנוטעים בתוכה אלא לבית סאה של המשתלות. ונהגו (כמו שנוהגים עד עכשיו) ליטול יחור, או ענף, מן האילן ולשתול אותו בארץ, כדי לבחון אם ייקלט. והיו נוטעים אותם בצפיפות רבה כמו זרעים, ואם נקלט היחור והוציא שרשים היו מעבירים אותו לתוך שדה האילן.
והרי פשוט הוא שבעל האחוזה לא יבטל את שדהו על גבי יחורים וענפים שקליטתם בספק, אבל השתל, שמלאכתו בכך,39השוה שתלא דמתא בבבלי צ"ז א', ק"ט א' ועוד. היה שותל אותם במשתלה מיוחדת בצפיפות, כמו שאמרנו לעיל, והיה עוקר את השתילים שנקלטו, ומעבירם לשדה שקבל עליו לנטוע. ולכך כיוונה התוספתא כאן שאם היה בשתילים של בית סאה (של המשתלה) עשרה שתילים שקליטתם לא עלתה יפה ולא יעשו פירות (וקראו להם "בוראות") הרי בעל השדה מקבל אותם, ואינו מנכה לו משכרו, מפני שכן רגיל.
47. יתר על כן, מגלגלין עליו את הכל. ב"ב צ"ה א'. ופירושו שאם היו י"א בוראות אינו מחליף את האחת היתירה, אלא מספק את כל הי"א, עיין בבלי שם. ואמרו שם: כל יתר מכאן כבא ליטע מתחילה דמי. ועיין בתוספות שם, ד"ה כל.