36. המקבל שדה מחבירו, קוצר ומעמר וכו'. באו"ז פ"ט סי' של"ה, מ"ו ע"ג: תוספתא דפרקין, ואיתא נמי בפרקין דירושלמי (פ"ט ה"א, י"ב ע"א) המקבל שדה מחבירו קוצר ומעמר וכו'.
36-37. הכילין והחכירות, הסנטר והאנקולמוס, באין ונוטלין מן האמצע. בכי"ו בטעות: והכילין, ונמחקה הוי"ו ע"י נקודה מלמעלה. וכן באו"ז הנ"ל: הכילין והחכירות והסנטר ואנקולמוס וכו'. ובד: הביילין והחפורות הסנטר והאנקולמוס וכו'. ובכי"ע: הביילין והחופורות הסנטר והאונקולמוס וכו'. ובשכל טוב תולדות, עמ' 118: ועוד תניא הביילין והחופרין והסנטר והאונקולמוס וכו'. ובירושלמי הנ"ל: החופר והכייל והסנטר, שומרי העיר, והאיקונומוס נוטלין שכרן וכו'. מן העניין נראה שכולם פקידים בכפרים חקלאיים, או באחוזות גדולות, ומקבלים שכר מן הכפר, או מבעלי האחוזות שנגבה מכל אחד ואחד. ואשר לפירושם לא נתברר לי מהותו של הכייל, או הבייל.21פירושי המפרשים והמלונות אינן מקובלים עלי. והחכורות, הוא, כנראה, שיבוש מן המלה "והחפורות", כפי שיוצא מגירסת הדפוסים, כי"ע, שכל טוב והירושלמי, ואפשר שהיו חופרי בורות שיחין ומערות לרבים, או חופרים חריצים מסביב לשדות, עיין בתוספות ק"ג ב', ד"ה בוכרא (ונוהג בבל לחוד, וא"י לחוד). וסנטר קרוב לוודאי שהוא saltuarius, saltarius,22בחילוף נו"ן ולמי"ד, ובפרט במלים זרות, עיין מ"ש לעיל כלאים, עמ' 658, הערה 47, ועוד בכ"מ. מנהל האחוזות והאחראי לשמירתן, כמו שפירש לנכון רצ"מ פיניליס בדרכה של תורה, עמ' 130 (עיי"ש דברים נכוחים), וכפי שיוצא מכמה מקורות, עיין במשנת ב"ב פ"ד מ"ז ובבבלי שם ס"ח א' ואילך. ואשר לאנקולמוס, איקונומוס, οὶκονομος, תפקידו קרוב מאד לסנטר, אבל אינם דומים לגמרי, ולפיכך אמר ר' יהודה להלן ב"ב פ"ג ה"ה (ומקבילות בירושלמי ובבבלי): ר' יהודה אומ' סנטר מכור,23כלומר, אם מכר את העיר, והיא חוה גדולה עם הרבה דיירים. אונקולמוס אינו מכור, ולפיכך נשנו יחד.
וברור מן העניין שכולם פקידי הכפר וכו', וכמו שכתבנו לעיל. וכן אמרו בירושלמי פ"ח סה"ג, י"א ע"ד: שאלה מן הבייר,24נראה שאין בייר אלא בייל, או כייל, שנשנו ברישא כאן. או מן הסנטר, או מן האיקומונוס, ומתה, כמו שהבעלין עמו. וברור איפוא שכולם פקידי מתא הם, כפי שיוצא מן המקבילה בבבלי צ"ז א'. ומטעם זה כולן באין ונוטלין מן האמצע, שיש כאן חיוב שוה לכלם.
37-39. הבייר והבלן הספר והספן, בזמן שבאין מכח בעל הבית, נוטלין מכח בעל הבית, מכח עריס, נוטלין מכח עריס, ואין משנין ממנהג המדינה. וכ"ה בכי"ע ובאו"ז הנ"ל. ובירושלמי פ"ט הנ"ל, בכיר"ז.25ובהוצאות שלנו נשמט ע"י הדמיון למלה "והספר". ובד בטעות: הספר והחפן וכו', וקבוצה זו כנראה לא היתה מקבלת שכר מן הכפר אלא מכל אחד ואחד, לפי הצרכים שלו. וכן שנינו במשנה שביעית פ"ח מ"ה: אין נותנים (כלומר, מדמי שביעית) לא לבייר, ולא לבלן ולא לספר, ולא לספן (כלומר, לקבוצה שלנו). ואשר לספר, עיין בבלי צ"ז א', ברש"י שם, ד"ה ספר, ב"ב כ"א ב', ד"ה סופר מתא, בתוספות שם כ"א א', ד"ה בסופר, כאן ק"ז ב', ד"ה וספר (והכל תלוי במנהג), ועיין להלן פי"א הכ"ז. ובמ"ש ציין לירושלמי ב"ב פ"ט ה"ו, י"ז ע"א, ועיין להלן ב"ב פ"י ה"ה, שורה 17–18, ומש"ש.