27-28. המקבל שדה מחבירו, משזכה בה הבירה, שמין אותה כמה היתה ראויה לעשות וכו'. וכ"ה ("משזכה בה") בכל הנוסחאות, וכן מביא באו"ז סוף סי' של"ח בשם התוספתא. וכ"ה לעיל כתובות פ"ד ה"י, עמ' 68. ולפנינו פיסקא ממשנתנו פ"ט מ"ג, ואף שם ברוב הנוסחאות משזכה בה.13עיין דק"ס, עמ' 303, הערה ע', סוף עמ' 304, הערה צ', עמ' 302, הערה ז', בתיו"ט ובמשניות מטיפוס א"י. וכן בירושלמי כתובות פ"ד ה"ח, כ"ט ע"א. ובמקבילה ביבמות מקוצר. ופירש במצפה שמואל ע"פ הירושלמי שבועות רפ"ח שאנו זקוקים ל"זכה בה" משום שאין השומר מתחייב אלא בקניין. וכבר השיג עליו בנתיבות ירושלים14עיי"ש פ"ד, כ"ז ע"א. שהרי קרקעות נתמעטו מדין שמירה, עיין בחי' הר"ן כאן ק"ד א'. והעיקר כפי' מה"פ כאן ה"ג, ד"ה אם, ודווקא משזכה בה15כלומר, ירד לתוכה, עיין לעיל פ"ו ה"ח, שורה 22–23 ומש"ש. חל החיוב של "שכותב לו", עיין מ"ש להלן בסמוך, שורה 30, ד"ה שכותב לו. ופירש"י שמדברים כאן באריס, אבל בשוכר וחוכר, הרי אין לו לבעל עסק במעשה החוכר והשוכר (חוץ ממה שאמרו במשנתנו בריש פירקין), ושכירות נקנית בכסף ובחזקה. ועיין להלן הכ"ט.
28. ואין שמין אותה כנגד שדות שבצדה, שמא זו נירה וכו'. קטע מן הגניזה בגנזי קדם ס"ה, עמ' 99 הנ"ל. ובס' הנר לר"ז אגמאתי 142 ע"ב (בשם רב"ס ז"ל): תניא בתוספת בבא מציעא דינזיקין שמין אותה כמה היא ראויה לעשות ואין שמין אותה כנגד שדות שבצידה וכו' (כל הברייתא), או"ז סוף סי' של"ח הנ"ל.
29. זו מטייבת וכו'. עיין לעיל שביעית פ"ג ה"י, עמ' 176, ומש"ש בח"ב, עמ' 517.
30-31. שכותב לו אם אביר ולא אעביד אשלם במיטבא. וכ"ה בד ובאו"ז הנ"ל. ובכי"ע: אישלם במיטבה. ובמשנתנו הנ"ל: שכך כותב לו אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא. ובכמה נוסחאות16ד' נפולי, כי"ר, עיין דק"ס, סוף עמ' 303. במיטבה. ובגנזי קדם הנ"ל: אשלם במיטבה,17כלומר, במיטב שלה, של השדה, כמה ראויה לעשות במיטבה. עיין מ"ש בתס"ר כאן (ירושלים תפרח"י), עמ' 126. ואיכא דגריס במיטבא, כלומ' משלם במיטב שדהו של מקבל, דכמזיק ממון חברו הוא וכו'. וכנראה שכוונתו שמתחייב לשלם כמזיק, אבל באמת הרי אינו מזיק, עיין בחי' הר"ן הנ"ל.18וברור שאין כאן אלא הבדל בכתיב בין נוסחאות בבל לבין נוסחאות א"י. והסיקו רוב המפרשים שאפילו לא כתב לו, דינו ככתב, עיין בשטמ"ק ק"ד א' בשם הרשב"א והר"ן, במלא"ש למשנתנו, ומ"ש לעיל כתובות עמ' 246 ואילך, ולעיל פ"ה ה"י שורה 26, ד"ה שכך.
ובירושלמי כאן פ"ט ה"ג, י"ב ע"א: אמר ר' יצחק הדא אמרה וכו' המבטל שדה חבירו חייב לשפות לו. ובאו"ז פ"ט סי' של"ט: בירוש' אמר ר' יצחק הדא אמרה המבטל כיסו וכו' בכולהו בעי למימר דפטור לבר מן השדה, משום שכתב לו אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא. ובתוספ' רי"ד ק"ד א': מן הדין היה שלא יתן לו כלום שזה שהוביר שדהו אינה אלא גרמא בעלמא, שלא הזיקו בידים, אלא מחמת זה הלשון שכתב לו נתחייב לשלם.19ועיין בחידושי הגרמא"ש ב"מ ק"ד א'.