5. אין הפועל רשיי לעשות מלאכתו בלילה וכו'. כל הברייתות עד סוף ה"ו ברי"ף פ"ו סי' תצ"ח ואילך, ברא"ש פ"ז סי' ג' ובאו"ז סי' רפ"ב, מ' ע"ג. וברי"ף שם: תניא אין הפועל רשאי וכו', ובפי' רבינו יהונתן שם: והיא תוספתא וכו'. ושיטה זו להביא את התוספתא מבלי לציין את מקורה רגילה ברי"ף, עיין מ"ש במבואי לתס"ר ח"ב, עמ' 14, ואפשר מאד ששאב מן הר"ח, עיי"ש. והבבא שלנו גם בשו"ת מהר"מ ב"ב ד' פראג סי' תרס"ז, סמ"ג עשין צ"א, קע"ד ע"ג, שו"ת הרשב"א ח"ז סי' נ"ו עיי"ש, רבינו ירוחם במישרים נכ"ב ח"ב. ופסקה הר"מ בסוף ה' שכירות ובמ"מ שם הראה את מקורה בתוספתא כאן. ובס' הדינים כת"י במברגר את וואהרמן סי' קס"ד הביא את הבבא שלנו בתוספתא, וההמשך שם הוא לשון הירושלמי דמאי פ"ז ה"ד, כ"ו ע"ב. ועיין בטור ושו"ע חו"מ סוף סי' של"ז.
ועיקר ההלכה היא במשנת דמאי פ"ז מ"ג: וחושך גרוגרת אחת. ר"ש בן גמליאל אומר לא יחשוך, מפי שממעט מלאכתו של בעל הבית. ובירושלמי שם הנ"ל מביא את התוספתא שלנו כאן בשינויים קלים. ועיין בפיה"מ להר"מ שם ובמלא"ש במקומו, אבל מן הברייתא שלנו משמע כפירוש שאר המפרשים.
7. ומסגיף את עצמו וכו'. הראשונים הנ"ל, ערוך ערך חסך, והובא במגן אבות להרשב"ץ פ"ב מ"ח, ד"ר כ"ה ע"א, ד' ליפסיא כ"ח ע"א, עיי"ש.
ומאכיל מזונותיו לבניו וכו'. וכ"ה ("לבניו") גם בכי"ע וברי"ף, רא"ש, או"ז ובפוסקים הנ"ל. ובד נשמטה מלה זו בטעות. ויפה פירשו המפרשים שהכוונה שלא יאכיל אותם משלו (אעפ"י שחייב במזונותיהם) וירעיב את עצמו, אבל משל בעה"ב הרי אסור משום כליך לא תתן, עיין המשא והמתן בבבלי צ"ב א' ואילך. אבל בפרה מותר להרעיבה לפני כן, כמפורש להלן, מפני שאינה נחלשת מכך, וכשהיא מתחילה לאכול מתחזקת מיד, עיין סמ"ע סוף סי' של"ז. ועיין בפירוש רבינו יהונתן (ובשטמ"ק פ"ט ב').