54-55. מתנה שומר חנם להיות כשואל, והשואל להיות כשומר חנם. מרדכי פ"ז סי' ש"ע בשם התוספתא. ובירושלמי כאן פ"ה ה"ה, י' ע"ב, ה"ז, י' ע"ג: לא פעמי' מתנה שומר חנם להיות כשואל. ובירושלמי שבועות פ"ז ה"א, ל"ז ע"ג: תני ר' חייה מתנה שומר חנם ושומר שכר להיות כשואל. ובבבלי כאן צ"ד א': תנא ומתנה שומר חנם20כ"ה בכי"י וראשונים, עיין דק"ס, עמ' 279, הערה ר'. וכן בתשובת רב סעדי' בתשה"ג הרכבי סי' תקנ"ב, סוף עמ' 274: שכן אנו שונין תאנא ומתנין על שומר חנם להיות כשואל וכו'. להיות כשואל. ופירש ר' יוחנן שם שאין צורך בקניין, משום שהוא משעבד את נפשו באותה הנאה שיוצא עליו קול שהוא איש נאמן, ומפקידים אצלו. וכבר העירו על מהרי"ח בהגהות אשרי ספ"ז שנסתפק אם אפשר לומר כן על שומר שכר ושוכר, שהרי הם משעבדים את עצמם משום השכר, והתורה לא שעבדה אותם יותר, ובירושלמי שבועות הנ"ל ולהלן בתוספתא מפורש שאין הבדל.
55-56. והשואל להיות כנושא שכר, והשוכר כנושא שכר, והשוכר להיות כשואל. וכ"ה בד. אבל בכי"ע: והשואל להיות כנושא שכר והשוכר, ונושא שכר והשוכר להיות כשואל. וקרוב לוודאי שאף לפנינו צ"ל: כנושא שכר והשוכר. הנושא21כצ"ל במקום "כנושא". שכר והשוכר, להיות כשואל. ושנו יחד נושא שכר ושוכר, כרגיל. ולפי גירסת ד וכי"ו יוצא: והשוכר כנושא שכר, והשוכר להיות כשואל. אבל כבר הסקנו לעיל22לעיל פ"ג סה"ב, שו' 5, ד"ה ואיני נשבע. שבמקורות א"י לא נזכרה כלל השיטה שר"מ סובר שוכר כשומר חנם (אלא כסברא בדרך הוה אמינא), ולפיהם שוכר כשומר שכר, ואין צורך בתנאי. ובמרדכי הנ"ל חסרות המלים "והשוכר כנושא שכר", ויש כאן השמטה ע"י הדומות. ועיין במשנתנו פ"ז מ"י, ושם כל התנאים לפטור, ובוודאי שאין צורך בקניין.