49. זאב אחד, אינו אונס וכו'. כל ההלכה במשנתנו פ"ז מ"ט. ולהלן שם במשנה: הארי והדוב והנמר וכו', ולא מנו שם "זאב" משום שזאב אחד אינו אונס. אבל במשנה הוצ' לו: הזאב והארי והדוב וכו', וכן במכילתא משפטים פט"ז, עמ' 306: כגון טרפת הזאב והארי וכו'. ואפשר שיש כאן אשגרה ממשנתנו ב"ק ספ"א, סנהדרין פ"א מ"ד ועוד. אבל עיין להלן, שורה 52, ובא זאב וטרף ארי ודרס פטור. ועיין בתוספות מ"א א', ד"ה ובא. ויותר מסתבר שבמכילתא לא נחתו למניין אלא נקטו את המין, ולהוציא חתול, שועל ונמייה שהזכירו לעיל שאינו אונס. ובבבלי צ"ג סע"ב: והתניא זאב אחד אונס. אמר רב נחמן בר יצחק ההיא בשעת משלחת זאבים, ור' יהודה היא.
וכנראה שכל ההלכה נשנית כאן כדי להסמיכה לסיפא שלהלן. וכן משמע מדברי העיטור שנציין להלן.
50-51. גנב אחד אין אונס, שני גנבים אונס. ר' יהודה או' אם היה מזוין אף ליסטים אחד אונס. הגירסא משובשת, וצ"ל כגירסת ד וכי"ע: אף גנב (במקום "ליסטים") אחד אונס. וכן מביא בס' העיטור בסוף הלכות פקדון: גרסינן בתוספ' גנב אחד אין אונס שני גנבים אונס ר"י אומר אם היה מזויין אף גנב אחד אונס. זאב אחד אינו אונס שני זאבים אונס וכו'. ואפשר שהיה לפניו סדר הבבות הפוך, או שהסמיך את התוספתא למשנתנו מחמת הדמיון שבין מחלוקת הת"ק ור' יהודה.
וכנראה שהכוונה כאן ששמר את הבהמה, או את החפץ, באופן כזה שגנב אחד לא היה יכול לגנוב אותה, ומשום כך יש כאן אונס. ועיין בתוספות ב"ק נ"ז א', ד"ה כגון, ב"מ מ"ב א', ד"ה אמר שמואל, ובראשונים שהביא בשטמ"ק שם. ובירושלמי שבועות פ"ח ה"א, ל"ח ע"ג: ר' יודן בעי טענו טענת גנב של אונסין, אמר לו בא ליסטים מזויין ונטלה מהו שישלם תשלומי כפל של אונסין. ועיין במה"פ שם ד"ה מהו. בכל אופן ברור מן השאלה ("תשלומי כפל") שיש אונס בגניבה, כמפורש כאן. ומשנתנו הנ"ל סתמה: הליסטים הרי זה אונס. ובמכילתא משפטים פט"ז, עמ' 503: או נשבה, ששבוהו לסטים. ור' יהודה סובר כאן שגנב מזויין הוא כליסטים.