42-43. אי זהו שוכר, שכר ממנו בהמה, שכר ממנו כלים וכו'. עיין הלשון במשנתנו רפ"ג ובבבלי שם ל"ג ב', ובר"מ רפ"א מה' שאלה ופקדון ומ"ש באור שמה שם. אבל, כנראה, שהר"מ נקט את לשון הכתוב בשמות כ"ב, י"ג, וכמו שתרגם בת"י שם, ולכן הקדים כלים לבהמה. והברייתא שלנו באה לפרש את משנתנו פ"ז מ"ח: נושא שכר והשוכר, ושתיהן סוברות שהשוכר כנושא שכר. וכבר כתבנו בכ"מ שבא"י סברו שכולם מודים ששוכר כנושא שכר, ועיין להלן הערה 22.
44. והלכה למקום גדודי חיות וליסטין וכו'. וכ"ה "והלכה" גם בד ובכי"ע. ואין כאן אלא וי"ו הפירוש,17עיין מ"ש מהרי"ן אפשטין במבוא לנוה"מ, עמ' 1086 ואילך. והיא מפרשת את משנתנו הנ"ל: הליסטין, הרי זה אונס, הארי והדוב וכו', הרי זה אונס. אימתי, בזמן שבאו מאליהן וכו'. ומוסיפה הברייתא שהוא הדין אם היא באה מאליה להם, אף הוא אונס, אם לא היה בידו לעכב אותה.
45. הוליכה למקום גדודי חיות, וליסטין וכו'. משנתנו הנ"ל. ובד בטעות: הרי זה אונס, והיא ט"ס ברורה, וכבר הגיה כן בח"ד. ואף בכי"ע כלפנינו. והפירוש, כנראה, הוא שאע"פ שהלך יחד אתה והיה מזויין והיה בטוח שיוכל להציל, והתגברו עליו ולא הציל, אין זה אונס, שלא היה צריך להכניס את עצמו בספק הזה. ועיין בח"ד שנדחק. ועיין בבבלי צ"ד רע"א.
46. מתה כדרכה הרי זה אונס, סיגפה וכו'. משנתנו פ"ז מ"י עד סוף ההלכה, ולא הוסיפה הברייתא כלום. ובד יש כאן חסרון בטה"ד, אבל בכי"ע כלפנינו. ועיין בתיו"ט ובמלא"ש שהביאו את הראשונים שפירשו את משנתנו. ועיין בבלי ל"ו ב'.
47-48. העלה לראשי הצוקין ונפלה, אינו אונס. בכי"ו נשמטה בטעות המלה "הצוקין", וישנה בד ובכי"ע ובמשנתנו הנ"ל. ובמשנתנו הנ"ל בהוצ' שלנו: ונפלה ומתה, אבל מלה זו ("ומתה") חסרה בכל כתה"י (עיין דק"ס, סוף עמ' 278 בהערות) ובבבלי ל"ו ב' הנ"ל. ועיין בתיו"ט ובמלא"ש שם. וגירסא זו המקויימת ע"י התוספתא נכונה, שהרי בנפילה מן הצוקין אין הכרח שתמות, ואפילו הוממה ולא מתה, חייב.
48-49. אילו הן אונסין ששומר שכר פטור בהן, כגון שהוא אומ' ותפל שבא ותקחם וגו'. מתחלה פירשו את "שבורה" (גדודי חיות), "מתה" (מתה כדרכה), ועכשיו מפרשים "או נשבה" (שמות כ"ב, ט'), ובכגון דא (איוב א', ט"ו) הוא אונס וודאי, שאפילו שומרי העיר, שחלה עליהם שמירה יתירה, פטורים, כמו שפירשו בבבלי צ"ג ב'. וכע"ז בירושלמי סנהדרין פ"ח ה"ג, כ"ו ע"ב, שם פי"א ה"ב, ל' א', ב"ר פנ"ד, ג', עמ' 578, בבלי ב"ק ע"ח ב'. ובב"ר שם מסיים: לעולם אינו גזלן עד שיגזלנו מתחת ידו שנ' ויגזל את החנית מיד המצרי (ש"ב כ"ג, כ"א), כלומר, זהו גזלן וודאי שאין בו שום חילוקים.
ובמכילתא משפטים פט"ז, עמ' 303: או נשבה. ששבוה לסטים וכו', שאי אפשר לו להצילו, פטור מלשלם.