40. נתנו במקטורו והפשילו לפניו וכו'. וכ"ה ("לפניו") גם בד. אבל הנכון הוא בכי"ע: לאחוריו. וכ"ה בירושלמי הנ"ל.
בפונדתו, ופיה למטה. כלומר, ואעפ"י שפי הפונדא סגור, ולר' יהודה חייב אם הוציא כן בשבת,15תוספתא שבת פ"ט ה"ח, עמ' 37. עיין מ"ש לעיל ח"ג, עמ' 133, הערה 21. מ"מ יש כאן פשיעה בשמירה.
40-41. נתנו בפרפונדא וכו'. וכ"ה בד ובכי"ע. אבל בכי"ו היה כתוב מתחילה: בפרפוריא, ותיקן הסופר בפרפודא, ותלה נו"ן בין השורות, כלומר, קרי: בפרפונדא. ובירושלמי הנ"ל בכיר"ז: באפר אפורון, וכן במאירי מ"ב א', עמ' 153: נתן באפורפורון. והנכון, איפוא, כאן הוא כגירסת הכ"י המקורי: בפרפוריא, צורה ארמית של "פרפורון". ובפירושי לירושלמי כיר"ז פירשתי שהכוונה לחגורה שאינה מהודקת, שהיא זזה ממקום למקום, כלומר, παράφορον [ζωνάριον]. עיין מש"ש.
41. או שנתנו בראש גגו, ונגנב, או שאבד, חייב. בירושלמי הנ"ל חסר "או שאבד", ונכון.
41-42. נתנו במקום שנתן את שלו, אם ראוי לשמירה, פטור, ואם לאו, חייב. שו"ת מהר"מ ב"ב ד' קרימונא סי' קנ"ד, וסי' ש"א, הוצ' הרנ"נ רבינוביץ סי' ר"ז (ועיין לעיל שורה 38, ד"ה נתנו), סמ"ג עשין פ"ח, ק"ע רע"ד, ירושלמי הנ"ל.
ובתשה"ג הרכבי סי' רי"ג, עמ' 100: דהא תניא בהדיא נתנו במקום שנתן את שלו, אם ראוי לשמירה פטור, ואם לאו חייב. והכוונה לתוספתא כאן ולא לירושלמי שאין דרך הגאונים לפתוח ב"תניא" (בלי לציין את המקור) אלא כשמכוונים לתוספתא, עיין מ"ש במבוא לתס"ר ח"ב, עמ' 11 ואילך.
ובמשנתנו פ"ג מ"י הנ"ל: ואם שמר כדרך השומרים, פטור. ובבבלי שם מ"ב א': אמר שמואל כספים אין להם שמירה אלא בקרקע. ור"י הברצלוני כתב שקבל מרבותיו16מביאו הרא"ש פ"ג סי' כ"א ועוד. שלא אמר שמואל כן אלא בזמנו, אבל עכשיו ההלכה היא שאם נתנו במקום הראוי לשמירה, והוא מקום ששומר כספים משלו, פטור מגניבה. וכנראה שמשום כן הביא הרי"ף בפ"ג סי' שמ"ג את הירושלמי שלנו. ובפיסקי ריקנטי סי' שס"ד: והגאונים פסקו שבמקום שאדם שומר את שלו שומר את של חבירו, וראייה מן הירושלמי, דאמר נותנו במקום שהוא שומר את שלו, אם היה ראוי לשמירה, פטור. אבל באו"ז כאן פ"ג סי' קל"ב, י"ט ע"ב, חולק, עיי"ש. ועיין בחו"מ סי' רצ"א סעיף י"ח ובאחרונים שצוינו בבאר היטב ובפתחי תשובה שם. ובנת"י במקומו י"ט ע"ב ואילך האריך והביא את כל השיטות בטעם, כדרכו.