36-37. אימתי אמרו שומר חנם נשבע ויוצא, בזמן ששמר כדרך השומרין וכו'. ירושלמי פ"ג ה"י, ט' ע"ב. ועיין במשנתנו שם פ"ג מ"י.
37. נעל כראוי, וקשר כראוי וכו'. במשנתנו הנ"ל: או שמסרן לבנו ולבתו הקטנים ונעל בפניהם שלא כראוי חייב. ופירש"י (ל"ו סע"א): בפני אותם הקטנים שלא יצאו לחוץ ויאבדו המעות. ולפי הגירסא במשנתנו "או נעל", פירשו הראשונים13עיין בחי' הרשב"א, בתוספות הרא"ש ובנ"י למשנתנו, בתיו"ט ובמלא"ש למשנתנו. שהכוונה למעות, שנעל את המעות שלא כראוי, וכפי שמפורש גם בסיפא להלן. והרשב"א ועוד הסתייעו מן הירושלמי (= התוספתא) הנ"ל.
נתנו במקטרן והפשילו לאחוריו וכו'. קרוב לוודאי שמקטורן, amictorium, περιβόλαιον,14כפי שראה ברילל במחברתו Trachten d. Juden, עמ' 33. היא עטיפה או סדין, שהיו מתעטפין בו, והיו מפשילין את כנפיו לאחוריו, או לפניו, וצורר שם מעות. והגירסא "לאחוריו" היא גם בד, והנכון הוא בכי"ע והפשילו לפניו. וכן בירושלמי הנ"ל: צררן בסדינו, והשליכו לפניו. ובמשנתנו הנ"ל: המפקיד מעות אצל חבירו צררן, והפשילן לאחוריו וכו', חייב. ושאלו בבבלי: מאי הוה ליה למיעבד. ותירצו: אמר רבא אמר רב יצחק אמר קרא וצרת הכסף בידך, אע"פ שצרורין יהיו בידך. ופירש רבינו יהונתן: שהיה לו להניח ראשי הסודר הקשורים בו המעות כלפי פניו שיוכל תמיד למשמש בהן וכו'. וכ"ה ברא"ש, באו"ז פ"ג סי' קל"ב, י"ט ע"ג, (שציין גם לר"מ פ"ד מה' שאלה ופקדון ה"ו), ועוד. ועיין היטב בירושלמי ברכות פ"ב ה"ה, ה' ע"א. ברם הנוסחא שם קשה ומשובשת, עיין בשרידי הירושלמי שם, עמ' 10, ומה שטרח בה הר"ל גינצבורג בפירושים וחידושים שלו ח"א, עמ' 354.
38. בפונדתו ופיה למעלה. בירושלמי הנ"ל: נתנן באפונדתו. וסתם אפונדא פיה למעלה הוא. ועיין מ"ש להלן בסיפא ד"ה בפונדתו.
נתנו בשידה, בתיבה, במגדל וכו'. שו"ת מהר"מ ב"ב סי' קע"א וסי' תשכ"ד, ובהוצ' הרנ"נ רבינוביץ סי' תק"ב, ירושלמי הנ"ל.
39. אם יש עדים וכו'. ירושלמי הנ"ל.