34-35. החוסם את הפרה, לא יפחות לה מששת קבין. חמור, משלשת קבין. מתוך העניין כאן מוכח שמדברים בחוסם בהיתר שנותן לתוך הקפיפה מאותו המין,11בניגוד לחוסם מפני מראית העין שיכול לתת בתוך הכפיפה בול כל שהוא, עיין מ"ש לעיל שורה 30 ד"ה אבל מפני. והוא צריך לתת לה כדי אכילתה. ובירושלמי:12תרומות פ"ז ה"א, מ"ג ע"ג, כתובות פ"ג ה"א, כ"ז סע"ב. מודין חכמים לר"מ (מלים אילו נשמטו בכתובות) בחוסם פרתו של חבירו משלם ששת קבין לפרה וארבעת קבין לחמור, שכן החוסם פרתו לוקה. ובבבלי כאן צ"א א': ת"ר החוסם את הפרה ודש בה לוקה ומשלם ד' קבין לפרה וג' קבין לחמור. ושאלו שם: והא אינו לוקה ומת, ואינו לוקה ומשלם. אמר אביי הא מני ר"מ היא דאמר לוקה ומשלם וכו', משעת משיכה איחייב לה במזונותיה, ומילקא לא לקי עד שעת חסימה.
35. החוסם את הפרה, והמזויג את הכלאים, פטור. בתס"ר (ירושלים תפרח"י) ציינתי למקבילות בתוספתא כלאים פ"ה הי"א ומכות ריש פרק בתרא. ובבבלי כאן צ' ב' פירש"י: החוסם את הפרה ולא העבירה על הדישה, וחבירו דש בה, והוא פירוש הגאונים, עיין מ"ש לעיל ח"ב כלאים, עמ' 653. ואשר למזויג את הכלאים, פירש"י שם: המזווג שור וחמור לקרון, ובא חבירו והנהיג, פטור הראשון (ואף הוא מתשה"ג הנ"ל). וכן, כנראה פירש גם הר"מ בפ"ט מה' כלאים סה"ז. ועיין בפירוש ר' יהונתן בשטמ"ק שם.
35-36. אין לך שהוא חייב אלא הנוהג והמנהיג בלבד. וכ"ה במקבילות הנ"ל. ובבבלי כאן: ואינו לוקה אלא דש ומנהיג בלבד. ועיין מ"ש לעיל שם בשם ס' האשכול, בשם ה' פסוקות וסה"מ להר"מ ל"ת רי"ח, עיי"ש. ומכאן שגם "נוהג" שלפנינו פירושו מושך, ומנהיג הוא מנהיג ברגליו, או במקל, או שמושך (נוהג) הוא בגמל, והנהגה בחמור, עיין בבלי ח' ב' ואילך. ועיין מ"ש לעיל קידושין פ"א, עמ' 920, לשו' 30–31.