29-30. המרכיס בתבואה, אינו עובר משום בל תחסם. בירושלמי תרומות פ"ט ה"ד, מ"ו ע"ג: המרכין בקטניות, ובתלתן, אינו עובר משום וכו'. ובבבלי פ"ט סע"ב: ת"ר פרות המרכסות בתבואה והדשות וכו'. ופירש"י: ששורין שעורין במים ומייבשין וכו' ודשין אותן בפרות להסיר קליפתן. ורש"י אינו מפרש את המלה "מרכיס" שפירושה הדורך, אלא את המטרה של דריכה זו, ואין כאן בל תחסום, משום שכבר נגמרה מלאכתו, עיין בתוספות שם ד"ה המרכסות, וכן פירש הראב"ד עיין להלן. וברי"ף פ"ז ריש סי' ת"ק (בד' קושטא): ת"ר המרכס בתבואה וכו'. ובחי' הרמב"ן פ"ט סע"א: ובנוסח ההלכות כתוב המרכס בתבואה, וכן הוא בתוספתא, והוא נראה כלשון הזה.
ברם הר"מ בפי"ג מה' שכירות ה"ד: ופרות המהלכות על התבואה לפי שירט להן הדרך, אינו עובר עליהן משום בל תחסום. ופירש מרכס מלשון רכס, כלומר, שנמנעו מלעבור על הרכסים, ודרך אגב דשו, עיין במל"מ. וברמב"ן ובריטב"א פ"ט סע"ב, העירו שכדברי הר"מ משמע בירושלמי תרומות פ"ט ה"ד, מ"ו ע"ד: בדישו ולא בדורכו. ר' אליעזר בן יעקב אומר אף בדורכו. והלכה כחכמים. ובכ"מ שם ציין לדברי הרמב"ן. והראב"ד בהשגות חולק ומפרש כפירש"י. ובמשנתנו שם מ"ג: החובט משובח, ושם מדברים באדם החובט במקלות, ועל כך אין חולק, שהרי באדם אינו שייך בל תחסום. ועיין במה"פ שם, ד"ה בדישו.
30. אבל מפני מראית העין מביא קרצטלין ותולה בפיה. בירושלמי הנ"ל: אבל אסור מפני מראית העין, ולא אמרו שם מה יעשה, ועיין מ"ש להלן בסמוך, סד"ה ובמצפה שמואל. ובבבלי הנ"ל: אבל מפני מראית העין מביא בול מאותו המין ותולה לה בטרסקלין8עיין דק"ס. וטרסקלין, קרסטלין, קרצטלין, הוא כנראה, χάνιστρον של נצרים, כפירוש בעלי המילונות. ועיין מ"ש לעיל ח"ג, שבת, סוף עמ' 60 ואילך. ועיין בגוף התוספתא שם, עמ' 17, בשנו"ס ובמקבילות, ובכי"ו שם: בקרטלין, χάρταλος סל. וכנראה שאין קרסטלין שיבוש מקרטלין, אלא שלפנינו שימוש בשני שמות של כלי אחד. שבפיה. והמלים "מאותו מין" חסרות גם בכמה כי"י של הבבלי. ובבבלי אינו ברור אם המלים "אבל מפני מראית העין" וכו' מתייחסות לכל הברייתא, או לסיפא גרידא, והיינו לדשות בתרומה ובמעשר בלבד. ולפי פירש"י והראב"ד שהבהמה דשה בתבואה כדרכה, מובן למה צריך לתלות סל בפיה מפני מראית העין, אלא שמותר להכניס גוש9בירושלמי ר"ה פ"א ה"ב, נ"ו סע"ד (ומקבילות): ירח בול וכו', שבו בוללים לבהמה מתוך הבית. של בליל ממאכל כל שהוא, ומסלקין את מראית העין, עיין בסמ"ע סי' של"ח ס"ק י"ז.
ובמצפה שמואל העיר בשם ת"ב על הר"מ פי"ג ה"ד הנ"ל שמדבריו מוכח שבמרכס אין צורך לתלות בו סל, וכן פסק מרן בשו"ע סי' של"ח סעיף ח', ועיין בסמ"ע שם ס"ק ט"ו. והעיר שהתוספתא כאן סותרת את פסק הר"מ. ברם ברור שלפי הר"מ במרכס הכוונה היא שלא יניח לבהמה לרכס, מפני מראית העין, כפי שמשמע מן הירושלמי, אבל אם רכסה ולא נשמעה לו אין צורך לחסום, ופסק כירושלמי.