1
23-24. השוכר את הפועל לחרוש, לא יאמר לו בוא ונכש וכו'. כבר העיר בח"ד שהלכות אילו אינן נמצאות בלשונן במקום אחר, אבל הן פשוטות. והכוונה שאם מסר לפועל, ופירש: לחרוש שדה זו, אינו יכול לשנות אותו למלאכה אחרת כשבא לעבוד, ואעפ"י שהן מלאכות שוות.
וכן אמרו במכילתא משפטים פ"א, עמ' 248: כשכיר כתושב (ויקרא כ"ה, מ'). מה שכיר אי את רשאי לשנותו מאומנתו, אף עבד עברי אי את רשאי לשנותו מאומנותו. ושם הכוונה לעבודה שיש בה מומחיות, וכאן אנו למדים שאפילו פועל פשוט אינו רשאי לשנותו מן העבודה שהתנה אתו.17ועל המשך המכילתא עיין להלן.
2
25. צא וחרוש בשדה אחר' וכו'. כ"ה ("אחר' ") בד. ובכי"ע: אחרת, ובכי"ו אחר. ונתתי סימן הקיצור, משום שאין לפרש כאן שהכוונה לשדה של אחר, של אדם אחר, שהרי על כך נדון להלן. וכאן מדברים שאינו יכול לשנותו משדה לשדה.