להביא קנים ודוקרנים וכו'. הראשונים הנ"ל. ועיין טחו"מ סוף סי' של"ה ובב"י שם.
21-22. השוכר את הפועל להביא ענבים, ותפוחים, ודרמסקנות לחולה וכו'. הראשונים הנ"ל, תשב"ץ ח"ג סי' נ"ט, ס' הנר לר"ז אגמאתי ב"ק קט"ז סע"א, 56 ע"א, טחו"מ סוף סי' של"ה. ובבבלי ב"ק הנ"ל: ירד להציל ולא הציל וכו' אין לו אלא שכרו. איתיביה השוכר את הפועל להביא כרוב ודורמסקין לחולה והלך ומצאו שמת, או שהבריא, נותן לו שכר משלם. א"ל מי דמי, התם עביד שליחותיה, הכא לא עביד שליחותיה, כלומר, הרי בירד להציל ולא הציל לא עבד שליחותו, אבל כאן הרי הביא את הענבים ואת התפוחים.
ובירושלמי שביעית פ"ח ה"ד, ל"ח ע"א, ע"ז פ"ה ה"א, מ"ד ע"ג: דתני השוכר את הפועל להביא לו יין לחולה, או תפוח לחולה, אם הביא חייב ליתן לו (נקט בבא זו אגב סיפא) אם לאו, אינו חייב ליתן לו,10שהרי לא הראה לו את המקום, ולא קיים שליחותו, כמו שכתבנו לעיל ברישא. אבל אם אמר לו יין לחולה ממקום פלוני, תפוח לחולה ממקום פלוני, בין שהביא בין שלא הביא חייב ליתן לו, שכר רגליו הוא נותן לו, ואפילו לא מצא חייב ליתן לו, שבעה"ב פשע שטעה. ודינו כמו ששנינו בריש פירקין: שכר את החמרין והלכו ולא מצאו וכו'. ופירשו הראב"ד והרשב"א (לפי שטמ"ק ע"ו ב'): בששכרן להביא לו תבואה שיש לו מן הגורן לעיר, והלך ולא מצא, דזו פשיעה היא אצל בעה"ב, דהוי ליה כדלא סייריה לארע' מאורתא.11עיין בבלי שם ע"ו סע"ב. ואעפ"י ששנינו כאן נותן לו שכרו משלם ובהלכה של החמרים שלא מצאו שנו שאינו דומה הבא טעון להבא ריקם, הרי גם ברישא פירש הראב"ד שמשלם לאו דווקא, אלא מנכה לו קצת מפני שאינו דומה וכו'. וכן גם לעיל פ"ד הי"א, שורה 34.
ובלח"מ פ"ט מה' שכירות ה"ח הקשה על הבבלי למה שאלו מן הסיפא, ולא שאלו מן הרישא כאן: השוכר את הפועל להביא קנים וכו'. ונראה שהשאלה היא מן הסיפא בדווקא, שהרי בהתנה עמו להציל את חמורו, נותן לו דמי חמורו של המציל ולא שכר עבודה, ואף כאן בסיפא ששכרו להביא פירות לחולה משלם לו שכר יותר מן הרגיל,12כפירוש התוספות ב"ק שם, ד"ה להביא. ולפיכך מקשה מכאן שמפורש שמשלם לו לפי התנאי.13אין הדבר חשוב אם מנכה לו קצת בעד פיחות הטירחה, העיקר הוא שמשלם לפי התנאי.
22-23. לא יאמר לו טול מה שהבאת בשכרך, אלא נותן לו שכרו משלם. הראשונים הנ"ל. ובמשנתנו פ"י מ"ה: השוכר את הפועל לעשות עמו בתבן ובקש, ואמר לו תן לי שכרי, ואמר לו טול מה שעשית בשכרך, אין שומעין לו. ופירש"י (קי"ח א'): אע"ג דבכל דוכתי אית ליה שוה כסף ככסף, הכא גבי פועל בל תלין שכרו כתיב, מאי דאתני בהדיה משמע. אבל בחי' הרשב"א (לפי שטמ"ק קי"ח א') מאן בפירש"י והקשה עליו, ופירש: דלא נשכר לו זה אלא שהוא צריך למזונותיו לערב, וכשיצא מפעולתו לא יהא צריך לירד לשוק ולחזור ולמכור, ושימות בינתים ברעב, ועוד שדבר מועט הוא, ועל דעת כן נשכר אצלו. ובפי' ר' יהונתן על הרי"ף מ"ז א', (ד"ה והלך, והביאו גם בשטמ"ק ע"ז א') כתב: אעפ"י ששוה שכרו, שלא שכר עצמו אלא על מנת שיטרח לעדור,14הנכון בשטמ"ק שם: שלא שכר עצמו על מנת שיטרח וימכור. אבל במשנת ב"מ פ"י הנ"ל פירש כפירש"י. ועיין בפיסקי תלמיד הרשב"א, עמ' ש"ב.
ובמלא"ש בפ"י הנ"ל העיר על דברי המרדכי ריש ב"ק שכתב שנראה לו למהר"מ מרוטנברג בחלום שדווקא בקש ותבן יכול לסרב, אבל במידי דאכלה, כגון חטים ושעורין שומעין לו, ופסק הלכה כן. וכן מביא בהגהות מימוניות פ"ט מה' שכירות ה"ט אות מ' בשמו שכתב כן בחידושיו בפרק הבית והעליה.15על חידושי מהר"מ לב"מ, עיין מ"ש הר"א אורבך בספרו בעלי התוספות, עמ' 440 ]תש"מ, עמ' 563[, הערה 48. ועיין בב"י טחו"מ סוף סי' של"ה ובבדק הבית שם. ועיין בש"ך חו"מ סי' ל"ו ס"ק ב' שביטל את החלום. ולפי פירוש הרשב"א במשנתנו הדברים מובנים יותר. ועיין בהגהות הרש"ש קי"ח א'. ומן התוספתא כאן אין ראייה, שהרי הדברים שהביא הם ביוקר והביא אותם לחולה,16וכן לעיל תרומות פ"ז הי"ג, עמ' 146: ודרמסקניות לחולה, כלומר, מה שקורים עכשיו שזיפים. עיין מש"ש, עמ' 413, הערה 103. ואין פועל עובד כדי שיאכל ויאכיל את בני ביתו תפוחים ודרמסקניות, ולפיכך יכול לסרב לקבל אותם.