17. השוכר את הפועל ומת לו מת, או שאחזתו חמה וכו'. בבבלי ע"ז סע"א: ולחצי היום שמע שמת לו מת, או שאחזתו חמה (כלומר, בחצי היום) וכו'. ועיין בש"ך חו"מ סי' של"ג ס"ק כ"ה מה שדייק מלשון התוספתא, עיי"ש. ועיין בפיסקי תלמיד הרשב"א ע"ו ב', עמ' ר"ט, מ"ש בשם הגאונים.
19. השוכר את הפועל להביא שליחות ממקום למקום וכו'. רי"ף פ"ו סי' תס"ח, השגות הראב"ד פ"ט מה' שליחות ה"ח (ועיין במ"מ ובמ"ע שם), או"ז ב"מ סי' רמ"ה, ל"ה רע"ג, סמ"ג עשין פ"ט, קע"ג ע"ד, ריטב"א ע"ו סע"ב, מאירי ע"ז א', עמ' 297, רא"ש פ"ו סי' ו', תשב"ץ ח"ג סי' קפ"ו, ועיי"ש סוף סי' פ'. ובראב"ד הנ"ל פסק שגם בנידון דידן קיימת ההלכה שאינו דומה בא טעון לבא ריקם, כלעיל ה"א,9ועיין גם במאירי הנ"ל ובפי' ר' יהונתן על הרי"ף במקומו. ועיין מ"ש בפיסקי תלמיד הרשב"א ע"ז א', עמ' רי"ד. ועיין במ"מ ובלחם משנה על הר"מ הנ"ל, ובחו"מ סי' של"ה סעיף ב' ובנו"כ שם. ועיין מ"ש להלן בסמוך. והראב"ד לשיטתו, עיין מ"ש להלן בסמוך, סד"ה ובירושלמי.
20. שכרו משלם. ברי"ף ד' קושטא בכל הסוגייא כאן מעתיק: שכרו מושלם, וכ"ה גם בפי' ר' יהונתן מ"ו רע"א ובס' הנר 123 ע"א. וכבר הבאתי בתס"ר (בשם רב"מ לוין) שהעיר לי על דברי התשב"ץ ח"ג סי' ש"א, ס' ע"ד: למגבי מנהון הכל משלם, כך כותבין, והוא טעות נפל בפי הסופרים, ובספרי הקדמונים מצינו נותן לו שכרו מושלם בוא"ו אחרי המ"ם, אבל כיון שנפל הטעות אין כח בשום אדם לסלקו, דשבשתא כיון דעאל עאל (ב"ב כ"א א'). ופשיטא שמדברים כאן שהראה לו את המקום, ובעה"ב הוא שטעה, עיין בירושלמי שנציין להלן. וכאן שכר פסיעותיו הוא נוטל, עיין מחנה אפרים על הר"מ הנ"ל.