70-71. סלע אמרתי לך, והוא אומ' שתים אמרת לי, כל זמן שאצל אומן, בעל הבית צריך להביא ראיה. וכן בבבלי ב"ב מ"ה ב', שבועות מ"ו א': כל זמן שהטלית ביד אומן על בעה"ב להביא ראייה. ומכאן שבשעה שהמחלוקת בין בע"ה ובין האומן בקציצה, דינה כטענת פרעתי ולא פרעתי בשכר שכיר, כפי שיוצא להלן מן הסיפא, שמחלקת בין בזמנו ושלא בזמנו. אבל בבבלי כאן קי"ב ב', ושבועות מ"ה ב' הביאו ברייתא שבטענת קציצה אין דינה כשכר שכיר אלא ככל טענה, והמוציא מחבירו עליו הראייה, ואין הבדל מי הוא המוציא, ואין הבדל בזמן התביעה, עיי"ש. והעמידוה בשבועות מ"ו א' שהברייתא שלנו היא כר' יהודה (כלומר, המשך דבריו לעיל) והוא סובר שאין הבדל בין טענת פרעתי לבין טענת קצצתי פחות. ועיין להלן פ"י ה"ו ומש"ש.
אבל בירושלמי שבועות פ"ז ה"א, ל"ז ע"ד (סלע אחד פסקתי לך ונתתיה לך וכו') מוכח שאין הבדל בין טענת פרעתי לטענת קצצתי פחות. ולעיל שם (ל"ז ע"ג) אמרו: היה המשכון בידו, בדא נוטל בלא שבועה. ועיין במה"פ שם, ד"ה היה משכון, שהביא שיטת הגאונים, הרמב"ם ושאר פוסקים בעניין השבועה. אבל במקורות א"י אין זכר לשיטות אילו, עיי"ש מ"ש בשם חי' הרשב"א בשבועות ובשם הש"ך.
71-72. אצל בעל הבית, ובתוך זמנו, אומן צריך להביא ראיה, אחר זמנו, גרדי נשבע ונוטל. וכ"ה גם בד ובכי"ע. אבל לפי הבבלי ב"ב ושבועות הנ"ל, צריך להגיה כאן: לאחר זמנו אומן צריך וכו' ובתוך זמנו גרדי וכו'. כמו שעשו כל המפרשים. ובשבועת בעה"ב (שהרי הוא מודה במקצת) לא דנו כאן כלל, ואפשר שבשעת הפרעון של האחת אמר לו האומן, הרי קצצת לי שנים (ויש כאן הילך, ולא הודאה במקצת). ובדוחק יש לי להעמיד את הגירסא שלנו בתוספתא, ולא כטעם הבבלי.49ועיין בתוספות שבועות מ"ו א', ד"ה לא. ובירושלמי שם הנ"ל: שעסקיו מרובין וכו'. אלא שאין לי סמוכין לכך, ומשכתי את ידי מן ההשערות.