66-67. אמ' לו חלוק אמרתי לך, והוא או' טלית אמרת לי, על בעל הבית להביא ראיה. בבא זו כר' מאיר במשנת ב"ק פ"ט מ"ד: לצבוע לו אדום, וצבעו שחור, שחור, וצבעו אדום, ר' מאיר אומר נותן לו דמי צמרו, כלומר, שקנאו בשינוי כגזלן, ועיין בבלי שם צ"ה א'. ולפי זה אפילו היו עדים שנתן לו את הצמר,48שאין האומן יכול להכחיש שלא קבלו, ואין לו מיגו. הרי בעה"ב מודה שעכשיו הטלית היא של האומן והוא תובע דמיה, והאומן הוא מוחזק, ואם האומן אומר אמת, הרי חייב ליתן לו שכרו, ואם אינו אומר אמת הרי הטלית היא כולה שלו, והמוציא מחבירו עליו הראיה. כן פירש בח"ד, ועיין באו"ש פ"י מה' שכירות ה"ד.
67-68. ר' יהודה או' אם היה עושה אצל בעל הבית, יקבל בעל הבית את שלו וכו'. ר' יהודה לשיטתו במשנתנו הנ"ל, שאין האומן קונה את הטלית, והוא קונס לאומן שיקבל את השבח (אם היציאה יתירה עליו), או את היציאה (אם השבח יותר על היציאה). אבל בנידון דידן אם האומן עושה אצל בעל הבית, או שהוא בתוך ביתו, ובעה"ב נכנס ויוצא אצלו, הרי קרוב לוודאי שבעה"ב ראה אותו בעבודתו ולא מיחה, ומכאן שהאומן אומר אמת, ובעה"ב מקבל את בגדו ונותן לו את שכרו משלם. (הנ"ל).
69. אומן, ואין בעל הבית נכנס ויוצא עליו, אומן צריך להביא ראיה. ור' יהודה הרי סובר שהאומן לא קנה את הבגד, והוא בחזקת בעל הבית, והאומן רוצה את כל שכרו, עליו להביא ראייה (הנ"ל).