63-64. גרדי שהניח נר בצד הבגד, ודלק, חייב לשלם, מפני שהוא כנושא שכר. נפלה עליו מפולת וכו'. ברייתא זו לא הובאה בשום מקום, והיא תמוהה מאד, ולמה בחרו בגרדי, ואם הניח נר בצד הבגד, למה לא ישלם, אפילו אם הוא שומר חנם ? וכן קשה שתפסו דוגמא משונה של נפלה עליו מפולת,42שאינה שכיחה, עיין בבלי יבמות ל"א א'. ואינה נחשבת כאן כאונס. והמפרשים פירשו שמדברים בכותל רעוע, ואינו רעוע כל כך (עיין ח"ד), והוא דוחק שבדוחקים.
ולפיכך נראה שתפסו דוגמא מן המציאות. וכן אמרו במשנת אהלות פי"ג מ"ד: העושה מקום43כלומר, קודח חור מפולש בכותל. לקנה, ולאספתי, ולנר וכו'. ובגרדי עסיקינן, כמו שפירש הר"ש, וכן יוצא מפורש מספרי זוטא:44חוקת, הוצ' רח"ש הורוביץ, עמ' 311, קטע מן הגניזה, הוצ' מהרי"ן אפשטין בתרביץ ש"א ס"א, עמ' 71. גורדי שחפר מלא קנה וכו', מלא אספטי וכו', והביאו הר"ש שם על משנתנו הנ"ל. ומסתבר שגם עושה מקום לנר בגרדי עסיקינן במשנתנו. ורואים מתוך דברי הס"ז הנ"ל45עיין מ"ש במחברתי ספרי זוטא, עמ' 54, ובהערות שם. שהגרדי היה קודח חור מפולש בכותל, כדי להניח שם את הקנה והאיספתי (חרב אורגים), ומסתבר שמניח שם גם נר, מפני שהגרדי זקוק לאור רב בשעה שהוא אורג את הבגד, וכן לעיל תרומות פ"י ה"ט, עמ' 161 (ומקבילות): כליו של כהן שהיה נארג אצל כליו של ישראל הרי זה מדליק עליהן שמן שריפה וכו'. ותפסו דוגמא הרגילה ביותר. ומשום כך יודע בעל הבית שהגרדי אורג בצד הנר, ואם הפכה רוח שאינה מצויה את הנר ונדלק הבגד מן הנר, יש כאן מעשה קרוב לפשיעה,46עיין בתוספות פ"ב ב', ד"ה וסבר. אבל בשומר חנם פטור גם על האבידה, שהיא קרובה לפשיעה (כבבלי כאן צ"ד ב'), ולפיכך חייב כאן מפני שהוא כנושא שכר, כמשנתנו פ"ו מ"ו.
ואשר למפולת קרוב לוודאי שאין מפולת כאן אלא נפולת, כל דבר שנופל,47על דרך, כי יפול הנופל, דברים כ"ב, ח'. וכל שהוא נופל על אריג מתוח מקלקלו, והוא כעין הרישא, שהניח נר בצד הבגד, מפני שהוא צריך לאורו, ואף כאן ארג את הבגד בצד מכשירי אריגה ונפלו ברוח שאינה מצויה דרך החור (עיין מ"ש לעיל בסמוך), הגרדי חייב, מפני שהוא כנושא שכר.
64-65. משנגמרה מלאכתו, אם הודיע לבעליו, פטור, ואם לאו, חייב. כ"ה בד ובכי"ע. ובכי"ו בטעות: חייב, ואם לאו פטור, והוא שיבוש ברור, וכן יוצא מן ההמשך להלן בסמוך. ובמשנתנו פ"ו מ"ו: כל האומנין שומרי שכר הן. וכולן שאמרו טול את שלך והבא מעות שומר חנם. ובבבלי פ"א א': והוא הדין לגמרתיו, עיי"ש. ועיין מ"ש להלן שורה 72–73 ואילך.
65. גמרו, ונגנב, או אבד, אם הודיע בו לבעליו וכו'. כרישא כאן. ולהלן תתבאר ההלכה בפרוטרוט.