56. וטענו דברים האסורין, נטלום ממנו חרמין, או מוכסין וכו'. בכי"ו בטעות: בטלום, אבל בד: נטלם, וכן בכי"ע: ונטלום וכו'. ועיין מ"ש על "דברים האסורין"35כלומר, אסורין מטעם המלכות, והיינו בלי תשלום המכס. לעיל פ"ב הכ"ד, שורה 58–59. והחרמים והמוכסים החרימו את המשא יחד עם החמור, עיין בבלי פסחים קי"ב ב'.
57. הודיעו שהוא מוכס כדרך המוכסין, פטור. וכ"ה ("כדרך") גם בד. ובכי"ע בטעות: בדרך. ועיין בפי' בעל מ"א, ופירושו לא נתקבל מפני שלא ידעו שפעמים "מוכס" פירושו "נותן מכס". והברייתא שלנו מתבארת ע"י המשל במדרש תהלים קי"ח, י"ח: לאדם שהיה מהלך וסחורתו בידו, הגיע להורגים,36צ"ל: להרגים, עיין מ"ש לעיל נדרים, עמ' 419. נתן להם מה שנתן, הגיע לחרמים נתן להם מה שנתן. כיון שהגיע לשערי המדינה אמרו לו הזהר שאפרכוס במדינה, אם אינך מוכס כל סחורתך אינך מוצא בידך כלום (כלומר, יקחו ממך את הכל, לרבות בהמת המשא). וגם בבבלי שבת ע"ח ב': דגברא מוכס אנא פירושו אדם שמשלם את המכס. ואף לפנינו הפירוש הוא שהשוכר הודיע למשכיר שהוא מוכס (נותן מכס) כדרך כל הסוחרים נותני מכס, והיינו שנותנים שוחד, אלא שאירע מה שאירע ולקחו ממנו את הכל לרבות החמור, הוא פטור, מפני שהודיע למשכיר שהוא טוען דברים אסורין ומוכס ככל המוכסין, ועל מנת כן השכיר לו את חמורו.