8-9. אין פוסקין על הביצים של יוצר אלא עד שייעשו. בבבלי ע"ד א': עד שיעשו, דברי ר' מאיר. ובמשנתנו פ"ה מ"ז: פוסק עמו וכו' ועל הביצים של יוצר, ופירש"י: פוסק עם היוצר על הקדירות. וביצה זו היא חומר עגול העשוי כמין ביצה שעושין ממנה כלי חרס. ור' מאיר מפרש את משנתנו, ואומר שאין פוסקין עליהן אלא עד שיעשו, והיינו שעשה להן בית קיבול (עיין פרה פ"ה מ"ו), ולפני כן אינה אלא עפר בעלמא ואין פוסקין עליה. ועיין בבבלי לעיל שם (מן הברייתא שלנו) מה שפירשו במשנתנו. ופשיטא שאני מקבל את הפירוש לביצים כפירוש רוב המפרשים, והיינו כעין ביצי העופות, אבל לפי פירוש ביצים בחיריק7עיין בפירוש הראב"ד בשטמ"ק ע"ד א', ועיין בפירש"י שם, ד"ה כגון דמלפף. הפירוש משתנה, ברם אין ספק שהפירוש הוא כרוב המפרשים.
9. אמ' ר' יוסי במי דברים אמורי' וכו'. עיין מ"ש על צורה זו לעיל דמאי, עמ' 227, הערה 14. והיא מצויה מאד בסדר זרעים שבכ"י שלנו, אבל אינה שכיחה בשאר הסדרים.
9-10. באילו העושין בעפר לבן, אבל באילו העושין בעפר שחור, כגון כפר חנניה וחברותיה, כפר שיחין וכו'. מתוך המקורות לא נתברר לי מהותו של עפר לבן. ור"י בראנד בספרו החשוב כלי החרס בספרות התלמוד (עמ' קכ"ג ואילך) האריך בזה והעלה חרס בידו. וטיט הלבן8תוספתא כלים ב"ק ספ"ג ומקבילה בפרה פ"ה ה"ב. אינו עניין לעפר לבן,9עיין בראנד שם, עמ' קכ"ג, הערה 178. וכן "עפר חיור"10עיי"ש סוף עמ' קכ"ג. שבתרגום שופטים ד', ה' אינו עניין לכאן, ופירושו "שדה לבן" כמשנת שביעית ספ"ב ומקבילות,11עיין בירושלמי שביעית לשם ובבבלי מו"ק ו' ב'. ועיין במשנת קידושין פ"ג מ"ג, ב"ב פ"ז מ"ב ועוד. כמו שהבין לנכון ר"י קרא בפירושו לשופטים במקומו. ופשיטא שאינו עניין לחיוורא שבירושלמי מע"ש רפ"ה, נ"ה ע"ד, ושבת פ"ח ה"ד, י"א ע"ב, שאינו אלא "חרסית", עיי"ש.
והנה רש"י במקומו פירש בעפר לבן, שאינו מצוי וכו'. וכן פירשו כל המפרשים, הראשונים והאחרונים. ברם מתוך שר' יוסי נתן דוגמא לעפר שחור דווקא, והזכיר את כפר חנניה ואת כפר שיחין שהיו מצטיינין בטיב כלי החרס,12עיין בבלי שבת ק"כ ב'. ועיין ב"ר פ' פ"ו, ה', עמ' 1058, ירושלמי פאה פ"ז ה"ז, כ' ע"א, ומקבילה בבבלי כתובות קי"ב א'. וייחד אותם במיוחד, הרי משמע להפך שעפר לבן היה מצוי יותר, ומשום כך לא נתנו דוגמא לעפר לבן. וכן בירושלמי כאן פ"ח סה"ח, י"א ע"ד: בית היוצרה אין פחות משנים עשר חודש. אמר ר' יוסי במה דברים אמורי' באילין שהן עושין בעפר שחור, אבל באילו שעושין בעפר לבן כונס גורנו ומסתלק. ובפי' הרא"ף שם הפך את הגירסא על סמך הברייתא שלנו כאן. אבל אין לשבש את הנוסח בירושלמי שהרי כן הוא גם בכיר"ז ובתוספתא להלן פ"ח סהכ"ז (אלא ששם גורס "ר' נחמיה" במקום "ר' יוסי" שבירושלמי) בכל הנוסחאות ופירוש המפרשים שם דחוק.
ולפיכך לולא דברי רבותינו הייתי מפרש להפך שעפר לבן היה מצוי בכל מקום,13אלא שהקדרות מעפר לבן היו משתברות בנקל (היו שבירות). והיו מוסיפין על ביצי עפר לבן עוד חומר ומעבדין אותן (עיין בבלי ע"ד א'), ומשום זה כל זמן שלא נעשו, אינן אלא עפר בעלמא, ואין פוסקין עליהן, אבל בעושין בעפר שחור, כגון כפר חנניה, לא היה צורך בשום הוספה ועיבוד, ועצם החומר של עפר שחור היה מספיק שלא ישברו (עיין בבלי שבת ק"כ ב' הנ"ל), ומשום זה פוסקין על ביצה גולמית, ואעפ"י שאין לזה ביצה עשויה, הרי ישנה אצל אחר, ועיין בתוספות ע"ד א', ד"ה וכפר. אבל עיין בשטמ"ק שם בענין זה14ועיין בחידושים המיוחסים להריטב"א שם. ומ"ש על מעשה דאמימר בבבלי שם, ועיין בשו"ת הריב"ש סי' רע"ד. וכבר אמרנו לעיל שבא"י לא חלקו בחסרון מלאכות, אבל בכל זאת הצריכו שיהא העיקר קיים.
ומטעם זה הקדרים שהיו עושין בעפר שחור אין מוציאין אותם ממקומם בלי הודעה מוקדמת של י"ב חודש, שהם צריכים לחפש מקום אחר של עפר שחור, אבל בעושין בעפר לבן, הרי עפר זה מצוי בכל מקום, וכונס את גורנו (כלומר, את הקדרות) ומסתלק.