52-53. אמ' ר' יוסי בוא וראה כמה סמיות עיניהם של מלוי רבית. כל הברייתות עד סוף הפרק בילקוט המכירי תהלים ספט"ו, מ"ג ע"א, בשם התוספתא. וכ"ה בשם ר' יוסי בירושלמי בסוף פירקין י' ע"ד ובבלי ע"א א'. ועיין במכילתא משפטים פי"ט, עמ' 316 (בשם ר' מאיר) ותו"כ בהר פרשה ה' ה"ג, ק"ט ע"ג.
53-54. מבקש שיפול עמו לחייו. וכ"ה בד. ובכי"ע בטעות: שנפול. ובמכירי שיפול עמו עד לחייו. ובירושלמי: ומבקש לירד עמו לחייו. ובבבלי הנ"ל: אדם קורא לחבירו רשע יורד עמו לחייו. והגירסא "עד לחייו" היא גם בבבלי כאן באגדות התלמוד ועוד, (עיין דק"ס), ובבבלי קידושין כ"ח א' בגאונים (עיין אוה"ג שם, עמ' 73) ובתשב"ץ ח"ג סי' ר"ד. ועיין רש"י במקומו, בתוספות כאן, ד"ה אדם, ובאוה"ג הנ"ל. ועיין ברש"י מה שתמה על כך, ולפי גירסת התוספתא והירושלמי מעולם לא התירו לרדת לחייו של אדם שקרא לו רשע, אלא אמרו שהנעלב מבקש לרדת לחייו (כלומר, ואפשר שנמנע מלעשות כן מפני האיסור). ובתשב"ץ הנ"ל כותב: ויש מפרשים שיכול להכותו ולעטרו (צ"ל: ולסטרו) בלחייו. ועיין בשטמ"ק כתובות נ' א' מ"ש בשם תלמידי רבינו יונה, ומ"ש ר' ראובן מרגליות בשערי זהר ע"ג ע"ג, והעיר גם על הזהר משפטים קכ"ב ע"א. ומן התוספתא והירושלמי מוכח שפירוש יש מפרשים אינו אלא לחדודי בעלמא.
55. שאין לו חלק במי שפקד על הריבית. וכ"ה בד וכ"ה (שפיקד) בכי"ע. וכן במכילתא משפטים פי"ט, סוף עמ' 316: ר' מאיר אומר המלוה ברבית ואומר לסופר בא כתוב ולעדים חתמו אין לו חלק במי שפקד על הרבית. ובמכירי תהלים הנ"ל: שאין לו חלק לעוה"ב, כמי שפוקר על המצות. והיא גירסא מתוקנת. ובבבלי הנ"ל: פלוני זה כפר באלקי ישראל. ובירושלמי הנ"ל: בואו והעידו שכפר במקום. ועיין הלשון להלן בתוספתא.
55-56. וכותב ומעלה בעירכיים. כלומר, שלא יוכלו לערער, עיין ספרי קרח פיס' קי"ז, עמ' 135, בתוספות גיטין מ"ד א', ד"ה וכותב, ומ"ש לעיל מו"ק, עמ' 1240.
56. הא למדת שמלוי ריבית כופרין בעיקר. וכן בירושלמי הנ"ל: ללמדך שכל המלוה בריבית כופר בעיקר. וכל הברייתא שלנו נסמכה לויקרא כ"ה, ל"ח: אני ה' אלקיכם וכו'. ומלמד הכתוב שהמלוה בריבית כופר ב"אני ה'". ועיין בתו"כ בהר הנ"ל ובשמו"ר פל"א, ו', ובהגהות הרש"ש שם אות ח'.
57. ר' שמעון בן לעזר או' יתר על מה שמרויחין הן מתחייבין וכו'. בבבלי ע"ה ב': תניא ר' שמעון בן אלעזר42כ"ה בכי"י ובראשונים, ולפנינו נשמט "בן אלעזר". מלוי רבית יותר ממה שמרויחים מפסידים. ועיין מ"ש להלן בשם הירושלמי.
57-59. שהן עושין את התורה פליסטיר ואת משה טפיש ואומרין אילו היה משה יודע שכך היו מרויחין לא היה כותב. בבבלי הנ"ל: ולא עוד אלא שמשימים את משה רבינו חכם ותורתו אמת ואומרין אילו היה יודע וכו'. ופירש"י: לישנא מעליא נקט. ובירושלמי הנ"ל בכרי"ז: תני ר' שמעון בן לעזר יתר ממה שהן כופרין בעיקר הם חוטאים, שהם עושין את התורה פלסטון וכו'. וכן היתה הגירסא בשרי"ר, עמ' 306.
ומלשון הירושלמי והבבלי מוכח שיש כאן עבירה נוספת על הכפירה, והיינו ליצות (cynicism) וכן אמרו במדרש ל"ב מדות, פ"י, עמ' 201; ואף השומע דברי תורה ואינו מקיימן נקרא מתלוצץ וכו', אפי' בקל שבקלים אין אדם רשאי להתלוצץ, שנ' משך ידו את לוצצים וכו'. ומכאן שליצנות על חשבון התורה היא כפירה ויותר.
59. ר' עקיבא או' קשה ריבית שאף שאילת שלום רבית וכו'. בירושלמי הנ"ל: ר' עקיבה אומר קשה היא הריבית שאף הטובה רבית, הרי שאמר לו ליקח לו ירק מן השוק, אעפ"י שנתן לו מעותיו הרי זה רבית. ר' שמעון אומר קשה הריבית שאף שאילת שלום רבית וכו' (כבתוספתא כאן). ובספרי כי תצא פיס' רס"ב, עמ' 284: ר' שמעון אומר מנין שלא יאמר לו צא ושאל שלום פלוני, או דע אם בא איש פלוני וכו'. ובבבלי ע"ה ב': תניא ר' שמעון בן יוחי אומר מנין לנושה בחבירו מנה ואינו רגיל להקדים לו שלום וכו'. אבל הגירסא שלפנינו בתוספתא היא גם בד, בכי"ע ובמכירי הנ"ל.