34-35. המוכר יין ושמן לחבירו כל ימות השנה חייב להעמיד לו כדרך שהעמיד בקטלזין. כלומר, מי שהקדים מעות לחבירו על מנת שיעמיד לו יין ושמן קימעא קימעא לשימוש ביתו, חייב להעמיד לו ע"פ השער שמוכר בקטלזון. וכבר הוכחתי במאמרי "עשר מילין"23"אשכולות" ס"ג, ירושלים תשי"ט, עמ' 75 ואילך. שאין "קטלזון" אלא κοτυλίζων והמוכר בקטלזון פירושו מוכר, ἐν τῶ κοτυλίζειν כלומר, בקימעונות, ואף בסורית "קטוליסטא" פירושו מוכר במידה קטנה.24כמו שפירשו לנכון שיינהאק ור"י כהן, עיי"ש במאמרי הנ"ל, עמ' 76, הערה 8. והברייתא שלנו מלמדת שהקטוליסטא, והיינו מי שמוכר יין ושמן, לגין, וחצי לגין, רביעיות, ושמיניות,25כמפורש לעיל שורה 31–32, ד"ה לגין. ולא התנה עם הלוקח כשער הגבוה, חייב להעמיד לו במחיר שמוכר בהנותו קימעא קימעא. ומשמע שאם מוזיל לו מפני שהקדים לו את המעות אסור משום אבק ריבית, וביין ושמן יש שער קבוע, ואסור אפילו לטרשא דר' נחמן. והוא הדין שאם רוצה למכור ביוקר, רשאי הלוקח למחות בידו. וכתב רב האיי בס' המקח והממכר שמ"ג, ע"ט ע"ב: ראוי ויכול להתנות עמו על מכירת הפירות על השער שיצאו הפירות בשעת לקיחתו ממנו, ולא יש שום איסור כלל, כדגר' (פ"ה מ"ד) פוסק עמו בשער הגבוה, ר' יהודה אומ' יכול לומר לו או תן לי כזה, או תן לי מעותי. וכוונת הגאון שלת"ק מותר להתנות, ולר' יהודה אפילו לא התנה הדין כן.
35. ולא יהא מוכר את החבית בשלשה שערים. כלומר, שלא ינהג כמנהג ירושלים (להלן בסמוך הי"ד, שורה 38, עיין מש"ש), אלא מערב את היין בחבית ומוכר את הכל בשער אחד.
35-36. ואם היה מסביב והותיר, מוכר את השאר באי זה מהן שירצה. "היה מסבב" פירושו היה מסחר ומחזר בעיירות, וכמו שאמרו בירושלמי מעשרות פ"ב ה"ג, מ"ט ע"ד: דנפקין וסחרין ארבע וחמש קוריין, ועיין מ"ש ע"ז בספרי יוונית ויוונות, עמ' 136 ואילך. ואין "סחרין" אלא "מסבבין", מחזרין, עיין מש"ש, וכן בירושלמי ב"ב רפ"ט (בכיר"ז): והבנים יסחרו על הפתחים, עיין מש"ש בפירושי. ואף כאן פירושו שאם היה רוכל ומסבב בעיירות בחביתו של יין, והותיר, אין לשיריים שום שער ויכול למוכרו בכל מחיר שירצה (אם יתרצה הלוקח).