32-34. כיוצא בו, הלוקח מקח מחבירו על מנת ליתן לו מיכן עד שנים עשר חודש, רשיי שיאמר לו תן לי מיד בפחות, ואינו חושש משם ריבית. כלומר, אעפ"י ששנינו במשנתנו פ"ה מ"ב שאין מרבין על המכר, הוא דווקא שקבע לו מתחילה את המחיר מעכשיו, ואח"כ אמר לו שאם ישלם לו לגורן ישלם לו יותר, אסור. אבל בנידון שלפנינו שמכר לו חפץ, או שדה, וקבע לו את המחיר שישלם לו בעוד זמן, והחזיק בה, ואח"כ אמר שאם ישלם לו מיד יפחות לו מן המחיר, מותר, וכמו שהוסבר לעיל פ"ד ה"ב בעניין מרבין על השכר.
ולעיל שקלים פ"ב הי"ב, עמ' 210, שנינו שאם הקדש חייב מעות למספק לו יינות שמנים וסלתות, יכול המספק לומר לו לגזבר: תן לי מיד בפחות מעכשיו, אין כן משם ריבית. ולא מפני שהוא קודש (כלומר, טעם ההיתר הוא לא משום שאין ריבית לגבוה), אלא אף המוכר חפץ לחברו על מנת ליתן לו כל שנים עשר חודש, רצה אומ' לו תן לי בפחות מעכשיו, אין כן משום ריבית, ועיין בשנו"ס שם.
והנה בה"ג ה' ריבית ד"ו צ"ה ע"א (הילדסהיימר, עמ' 381), וממנו בתשה"ג שערי צדק ש"ב מח"ד סי' כ"א, ו' סע"א (בשם מר רב יהודאי), וכן בס' המקצועות, הוצ' ר"ש אסף, עמ' ס"ו: המוכר חפץ לחברו על מנת וכו'. והוא כלשון התוספתא בשקלים. וכן באגודה ב"מ סי' פ"ו, י"ט רע"ב: תניא בתוספתא המוכר שורו (צ"ל: שדה) לחבירו וכו'.
והתוספתא הובאה כגירסתנו כאן (בשינויים קלים) בס' המקח והממכר שמ"ב, ע"ח ע"א, הנ"ל, ברי"ף פ"ה סי' ת"ט, או"ז ב"מ סי' קפ"ב, כ"ו ע"ב (בשם הרי"ף), סמ"ג לאוין קצ"ג, ס"ג ע"ד, רמב"ן ס"ה א', ד"ה שכירות, ס' התרומות שמ"ו ח"ד סי' י"ב, רשב"א ס"ה א', ד"ה הא דאמרינן (בשם הרי"ף), במיוחס להריטב"א שם, ד"ה מתניתין, במרדכי פ"ה סי' שי"ז, ברא"ש פ"ה סי' כ"א, בשו"ת הריב"ש סוף סי' י"ט (בשם הרי"ף), בתשובת ר' אברהם אבוהב בסוף שו"ת ר"י בן הרא"ש, נ"ג ע"א. והוסיף במרדכי הנ"ל: ונראה לרבינו אבי העזרי דדוקא לאחר גמר המכר אמר לו תן לי בפחות, אבל מעיקרא לא, דתנן (פ"ה מ"ב) ואם לגרן בי"ב מנה, אסור.22ומן הראבי"ה בכמה מן הראשונים. ועיין מ"ש לעיל, שורה 31–32, ד"ה לגין, בשם הר"מ רפ"ח מה' מלוה ולוה ושו"ע ריש סי' קע"ג.
Loading...
6:12
1
Loading...