31-32. לגין, וחצי לגין, רביעיות, ושמיניות, רשיי שיאמר לו תן לי מיד בפחות, ואינו חושש משם רבית. לכאורה אין כאן מקומה של ברייתא זו והסמוכה לה, אלא לעיל פ"ד ה"ב (בעניין מרבין על השכר), וכמו שהסברנו שם. וברי"ף פ"ה סי' ת"ד וברא"ש שם סי' נ"א ובכמה ראשונים שנביא להלן בהלכה הבאה הסמיכו באמת את ההלכה הבאה שנשנית כאן רק אגב ההלכה שלנו לענין מרבין על השכר. ונראה שכאן מתחיל עניין חדש, והוא מעין ההלכה להלן: המוכר יין ושמן לחבירו כל ימות השנה וכו'. ואף כאן מדברים בחנווני שמוכר קימעא קימעא בהקפה, ואח"כ בא עמו לחשבון (כלהלן ב"ב פ"ה ה"ח. ועיי"ש פ"ו הי"ב), והמחירים הם איפוא קבועים על פי שערי ההקפה, ומלמדת התוספתא שמותר לו לחנווני להציע ללוקח שישלם לו מיד את כל החשבון, ויפחית לו מן החוב. וממילא נראה שאין חשש של רבית גם לחנווני שנותן בהקפה שמשלמים לו אח"כ לפי המחירים הרגילים. ועיין ר"מ פ"ח מה' מלוה ולוה ה"א, ובשו"ע יו"ד סי' קע"ג סעיף א' ובבאור הגר"א שם ס"ק ב'. ובס' המקח והממכר שמ"ב ע"ח ע"א, מביא את התוספתא שלנו (והוא גורס: לוקח במקום לקח) ומסביר שהויתור מן החוב הוא מתנה, ובמקום שאין אגר נטר מותר למלוה לתת מתנה. וכבר כתבנו לעיל פ"ד הנ"ל שאיסור נטילת רבית היא על המלוה, ונתינת רבית על הלוה, אבל מותר לו לקחת, עיי"ש. ואגב הבבא שלנו שנו את הבבא הבאה.